אז אני באמת לא יודע מה איתי. היום יצאנו שוב, פעם שלישית. נראה שזה מתפתח למרות כל הדברים שחסרים לי. כנראה שמה שמוביל אדם בבחירת בת זוג זה לא המראה החיצוני, למרות שזה חשוב, מה שבאמת מניע אילו הדברים הנכונים יותר, כמו: איך היא תהיה בתור אמא לילדים שלי? האם
אחרי הדייט הראשון שהיה לפני יומיים שלושה, אתמול התקשרתי אליה במהלך היום וקבענו דייט שני. למה? כי אני רוצה לתת סיכוי ולא להגיד לא בגלל משהו כל כך שטחי כמו מראה. (זה לא שהיא קיצונית לאיזה כיוון) אז יצאנו בערב לבית קפה, היה ממש נחמד, אפילו יותר מבפעם הראשונה (הדייט
אתמול יצאתי איתה, זה היה בליינד דייט. אתם בטח מכירים את פירוש המושג בליינד דייט, פגישה עיוורת בעברית: המשמעות היא, קובעים להיפגש בלי לדעת איך כל אחד נראה, בהתחשב בטכנולוגיה של היום ואפשרויות העברת תמונות נראה לבחורה מאוד טבעי להיפגש בלי להראות קודם, משהו שהדליק לי אור אדום. אבל גם
הרבה זמן לא כתבתי לכם, לא השקעתי (אני יודע). אם אני אתחיל לכתוב שהייתי עסוק נורא, שזה לא היה בראש שלי בתקופה האחרונה, שעברתי הרבה דברים, טובים ופחות טובים. בכל מקרה – הכל תירוצים. כל החייםמתנהלים ככה, בלחץ ובמשימותוברור לי שזה ממש לא משכנע. אז אני אחסוך את זה מכם.
למה אנחנו חייבים לעבוד? למה? כשאני יושב וחושב עם עצמי על עבודה, לא פעם אני מגיע למסקנה שהדבר הזה שנקרה "עבודה" הוא כל כך מיותר. כל עניין הקפיטליזם הזה נוצר בגלל הצורך האנושי בהכרה ובתחרות, אחרת כולנו היינו יכולים פשוט להתפתח בכל מיני כיוונים בלי הצורך לעבוד. הקיבוץ נכשל, אן
