קצת הסטוריה, מתוך ויקיפדיה: תאריך ה-1 בינואר הונהג לראשונה כתחילתה הרשמית של השנה עם כניסתו של לוח השנה היוליאני ברומא בשנת 45 לפנה"ס על פי הוראתו של יוליוס קיסר שנה קודם לכן. במהלך ימי הביניים המוקדמים הוחלט להעביר את תאריך ראשית השנה, בהיות תאריך ה-1 בינואר חסר הקשר נוצרי משמעותי,
כתבתי לכם על החברה שנותנת שירות של חיפוש פטנטים: ניוטון חיפוש פטנטים. השיטה (המדהימה) שלהם לחיפוש פטנטים: הם אומרים שאם הם לא מוצאים את הרעיון שלך, של הלקוח, הם לא לוקחים כסף עבור החיפוש!! כלומ, החיפוש חינם ללא תשלום. הרעיון המסתתר מאחורי העניין הוא שניוטון רוצה שאני אדע שהם יעשו
השבוע ישבתי לי במרפסת וחשבתי …. איזה מדהים היה אם יכולתי לייצר מוצר שיאפשר לי לנוח, להתנדנד, לקרא ולעבוד בו זמנית (יש כאן עוד פטנט ייחודי שאותו לא רשמתי). פשוט קפץ לי פטנט מדהים לראש. משהו שכל אדם שיש לו מרפסת בבית ירצה לקנות – ירצה להשתמש ולאמץ. אבל, כידוע
יש דברים שאני עושה, כמו כל אחד בעולם, פשוט בלי לחשוב פעמיים. לפעמים מסתבר בדיעבד שזו טעות, שפספסתי, שפשוט לא חשבתי (ובאמת לא חשבתי). השאלה הנשאלת היא: האם להפסיק לעשות דברים בלי לחשוב פעמיים? למשל: אם מציעים לי עבודה בשכר גבוה, ממש גבוה. כזה שפשוט מסנוור אותי. האם לקחת את
לקום בשעה 10:24 זה טוב? אם מדובר על תקופה של שביתה, שבה אפשר לנצל כל יום של שמש, לקום מאוחר ולהנות מהשקט, אז זה ממש טוב. אבל עם מדובר על יום עבודה, יום שבו אני אמור לקום לעבודה – ללכת לעבוד ..!!! אז מה לעזעזל קורה כאן? רבק – קמתי
מצאתי לנכון לשתף אתכם בהרגל מגונה שלי, כיוון שאני בטוח שהוא לא רק שלי, החלטתי להעלות את הדברים בבלוג. ההרגל המגונה בעיקרו סובב סביב הארוחות במהלך יום העבודה ולאחריו. אני תמיד אוכל עד שאני מתפוצץ. עד שאין מקום לזבוב. כמובן שאני מקפיד לאכול בריא, כל מיני קישקושים – אבל ממש,
שוב, לצערי הרב, אני צריך לצאת ולמצא עבודה. בחורף זה יותר קשה לי. קשה למצוא עבודה כי: – עבודה בחורף זה די בעסה. – עבודה בחורף היא יותר קשה, יש גשם בחוץ. – עבודה בחורף גורמת לך לצאת מהבית בקור הגדול (אני סובל מקור … ממש כמו כל אישה טיפוסית).
חג שמח לכל בית ישראל. אני מקווה שתיהיה בארץ יותר עבודה לכולם, שיהיו פחות אנשים עניים, שיהיה שלום ואחווה – קודם כל ביננו, ואח"כ ביננו לבין שכנינו, שלא נהיה רעים אחד לשני, בכביש ובכלל … שנהיה אחים. שפינו וליבנו יהיו שווים. ולבסוף, אני מאחל, אושר גדול, בריאות וחוזק נפשי, לכולם
מורים יקרים, כל כך כואב לראות אתכם נאבקים, לא בגלל הסיבות, לא בגלל המטרות, ובלי קשר למי צודק יותר ומי פחות. פשוט בגלל שמרחוק זה נראה כאילו אתם, כמו ילדים קטנים, אומרים לאמא ואבא שאם לא תקבלו סוכריה אז תעצרו את הנשימה. מה זה??? אני מתחיל לרחם עליכם – אתם
