עבודה מהבית והחיסון השני

אז כמו כולם, לפחות כמו מי שהצליח להישאר בעבודה בזמן הקורונה, גם אני עובד מהבית כבר חודשים ארוכים. העבודה מהבית שונה לחלוטין מהעבודה במשרד ודורשת ממני (ונראה לי שמכל מי שעובדים מהבית) יכולות נוספות.

כיוון שאני לא הורה, לפחות לא כרגע, אני מתאר לעצמי שההורים שעובדים מהבית נתקלים באתגרים קשים יותר ממני, ואם יש בין הקוראים הורים שרוצים להוסיף לפוסט, אז אתם מוזמנים להגיב פה למטה – זה לטובת כולנו.

כמה דברים שלמדתי על עבודה מהבית בתקופה האחרונה.

  1. זה לא תמיד כיף.
  2. זה גורם למחסור עצום בחברה ובחברים.
  3. אי אפשר לעשות הפסקות קצרות במשך היום, ללכת לדינה ולקשקש איתה על החיים.
  4. עבודה מהבית לא מאפשרת שינה בצהריים.
  5. עובדים יותר קשה.
  6. עובדים יותר הרבה.
  7. הפסקת צהריים בעבודה הרבה יותר כייפית.
  8. כשעובדים מהבית צריך גם לעבוד בשביל הבית: כביסות, כלים, שכנים, קניות, שקט…
  9. עבודה מהבית יותר כייפית ביום חמישי מביום ראשון.
  10. אני לא בנוי לעבודה מהבית.

יחד עם זאת, חברי היקרים לעבודה לא מסכימים עם כל הנקודות וחלקם מאושרים מזה, ולא רוצים שזה יפסק. הנהלת החברה שלחה לנו סקר קצר לפני כשבוע וחצי ועכשיו יש מסקנות ראשוניות אשר מרמזות על כך שתהיה אפשרות לעבוד מהבית גם בעתיד, עבור חלק מהתפקידים זה יהיה חלקי, כלומר עבודה מהבית יום בשבוע או יומיים, חלק יוכלו לעבוד לחלוטין ורק מהבית אם ירצו.

אני לא יודע אם זה טוב או רע, אבל אני צריך חברה, צריך הפסקת צהריים עם חברים, צריך קצת אויר. הבית שלי כבר לא נראה אותו דבר מאז שאני גם עובד בו, ישן בו, רואה טלויזיה, מקבל משפחה וחברים … מי עושה את כל זה במקום עבודה.

האם להתחסן נגד קורונה

כמה התלבטויות, כמה שאלות, כמה מחשבות וקונספירציה!
כאילו לאנשים כבר אין אמון, אפילו לא בעצמם.

בשבועות האחרונים, מאז החל מבצע החיסונים בארץ, אני שומע יותר ויותר אנשים ששואלים את עצמם ואת הסביבה שלהם אם כדאי או לא כדאי להתחסן, אם מדובר במהלך כלל עולמי למעקב אחרי האנשים או שזה חיסון נגד וירוס, אם כל זה קשור לרשת G5 או שמדובר בחברת תרופות שיצרה חיסון שעוזר נגד נגיף אלים.

מה הולך פה?

אם היו רוצים לעקוב אחריכם, היו מכניסים את הצ'יפ הזה לחיסון השפעת שבכל מקרה אתם לוקחים כל שנה בלי תיאוריות קונספירציה – או שאולי כבר הכניסו לכם את הצי'פ לשם?

אם התקשורת מול הניידים G4 G3 G5 היו בעייתיים, מזמן היינו רואים את זה. השימוש בניידים כל כך מסיבי שכל בעיה היתה צצה ומופיעה מולנו בלי יכולת להסתתר.

שמעתי גם תיאוריות קונספירציה על ממשל ארה"ב שהתחלף אתמול – אין לאנשים במה להאמין יותר.

אני מציע להרגע, לנשום, לבטוח במין האנושי ושכל אחד ואחת יעשו מה שהגיוני כאשר הם נשענים על מקורות מידע אמינים ולא טמבל ממוצע שמפיץ הודעות באיזו רשת חברתית.

מה קורה איתכם?

למען הסרת ספק, התחסנתי בחיסון הראשון בינתיים, השני בדרך.
יש לי טלפון נייד.
אני מאמין לאנשים ספציפיים ולא מפיץ מידע ברשתות חברתיות או כאן (לצורך העניין).

אז מה עדיף לא לראות בנטפליקס אתם שואלים?

תקופת החל"ת יחד עם תקופת האבטלה והעבודה מהבית מתערבבות לכדי עיסה של פרקים וסדרות שונות ומשונות של נטפליקס עם פסקי זמן שתשומת הלב עוברת ליוטיוברים מכל העולם וסרטי DIY משונים.

השאלות שלכם, חברים יקרים, שותפים לגורל, קולגות מהעבודה מגיעות אלי מכל ערוץ תקשורות אפשרי, וואטסאפ, מיילים, טלפונים. אז החלטתי לייצר רשימה כאן באתר, אותה אני אחלוק אתכם ועם כל שאר קוראי הבלוג שלי (יש כמה מאות מידי יום, כן כן יואב), רשימה של מה אני ממליץ שלא לראות בנטפליקס. ברור לי שמי שיגיע לרשימה ירצה ככל הנראה לבדוק מה המהומה ורשימה זו דווקא תעשה את ההפך ממטרתה, אבל כאן תלמדו ותדעו שההמלצות שלי הינם המלצות ממקור ראשון ושהדיס-המלצות שלי גם הן ממקור ראשון ומנסיון אישי.

אז בבקשה, על מה אפשר לדלג בנטפליקס:

you
סידרה חולנית בעיני, על אדם חולני מאוד שמעמיד את כל העולם בסימן שאלה אחרי שמשלימים את כל שתי העונות. בהתחלה התחושה היא של חולניות נוראית, אח"כ מתווספת לה תחושת עייפות מחזרה על מבנה צפוי ומעיק.

ממליץ בחום לוותר על הסידרה, לא לראות ולא להמליץ עליה.

youmeher
סידרה שעושה רושם קליל ונעים אבל מאוד מהר הופכת לסיפור חוזר ולעיסה נוראית של אותו רעיון חסר מעוף, הרעיון מאחורי הסדרה נחמד וחביב אבל לא מצדיק כל כך הרבה פרקים ועונות.

ממליץ לוותר מראש.

החברה קנתה לי כספת לבית

לא מדובר בחברה היקרה שלי, לא ה girl friend שלי אלה החברה אשר בה אני עובד. אני עובד בחברה אבל כבר כמה חודשים טובים שאני עובד בחברה מהבית.

בעקבות העבודה מהבית, והעובדה שזה כנראה מה שיהיה בחודשים הקרובים, קנו לי כספת ביתית והתקינו לי אותה בתוך הארון שלי, לא שהיה לי הרבה מקום בארון לפני כן אבל עכשיו יש לי בגדים וכספת בארון.

למה כספת אתם בטח שואלים?

בעבודה שלי אני מקבל מסמכים שמכילים פרטים על הלקוחות של החברה, הפרטים האלו לא TOP SECRET אבל אנחנו בחברה מאוד מאוד מכבדים את הלקוחות שלנו ותמיד (גם במשרד) שומרים את הפרטים במקומות מאובטחים, במשרד יש כספת משרדית גדולה שמשמשת את כל המחלקה, עכשיו עובדי המחלקה קיבלו מהחברה כספת ביתית כדי שנאחסן את המסמכים בתוכה – לכל מקרה.

אז רכשנו מספר כספות מחברת קפרה, ממנה כבר רכשנו ציוד משרדי מספר פעמים בעבר, קיבלנו שירות מעולה אז וגם היום ויש לנו עובדים מהבית עם ציוד חדש שמאפשר בטחון מלא של המידע ושל הלקוחות שלנו.

אם תרצו לבחור לעצמכם כספת אני יכול להמליץ לכם ליצור קשר טלפוני עם עופרה מחברת קפרה, באתר שלהם יש כל מיני מדריכים וגם אחד שמסביר איך לבחור את הכספת הנכונה ומה חשוב לשים לב, קישור למאמר הספציפי ולמאמרים נוספים: מה חשוב לדעת כשבוחרים כספת?

נטפליקס – המציל של הסגר

מזמן לא כתבתי על סרט, לא כתבתי על סרט כי לא הייתי בסרט.

הסרט הזה שאנחנו חיים בו בחודשים האחרונים, הסרט שבגללו אין אפשרות ללכת לסרט, לנסוע למשפחה, לטוס לחו"ל, הסרט הזה שמשתנה עם הזמן והופך לסרט אימה שאף אחד לא הזמין או רצה. הסרט הזה עוד לא נגמר.

אני חורש על נטפליקס.

בתקופת הסגר ראיתי כמה וכמה דברים, מעטים מהם ראויים להתייחסות, אני אציין את חלקם כאן ואולי אעזור לאחרים בסגר הזה או בסגר הבא, שבטח יבוא, כדי להעביר כמה שעות נחמדות מול נטפליקס.

אגב נטפליקס – המנייה שלהם עולה ועולה – נראה שלא רק אני התחברתי אליהם ככה.

מתוך הסדרות שראיתי, וראיתי אותן במלואן או כמעט במלואן, אני יכול להגיד שנהניתי לראות את תיאוריית המפץ הגדול, שאחרי בדיקה על השחקנים נראה שיש שם מספר גדול של שחקנים יהודים, אמנם מדובר על סדרה שכבר הסתיימה אבל עדיין כיף לדעת שהם הצליחו ככה.

הסדרה השנייה שראיתי ואני פחות אוהב, נקראת באנגלית new girl, יש בה קסם וקלילות בהתחלה אבל ככל שהפרקים עוברים נראה שהכל אותו הדבר, אין הרבה חידוש, ולכן את זו לא סיימתי. אני רואה לפעמים פרק או שניים ברקע, בלי ממש לשים לב למה שקורה על המסך. סידרה נחמה כדי למלא את השקט.

הסידרה השלישית שראיתי, היא סידרה יפה ומלאת השראה, נקראת The Playbook ובעצם מביאה לנו את המאמנים של הספורטאים והקבוצות המובילות בעולם, הם מספרים את הסיפור שלהם ואיך הגיעו למקום בו הם נמצאים. סידרה מעוררת השראה וחשק לאמן ספורטאי.

יש גם סרטים, שני סרטים ששווה לכתוב עליהם.

הסרט על הרשתות החברתיות the social dilemma, שמלמד אותנו איך הן פועלות מאחורי הקלעים, בעיני זה סרט חובה לכול מי שמחזיק חשבון ברשת חברתית כלשהי, הסרט מלמד אותנו או מזכיר לנו שהחברות שמחזיקות ברשתות חברתיות הן עסקים לכל דבר ועניין, שמטרותן הוא למקסם את ההכנסות והרווחים ולא לספק לנו המשתמשים מידע אמין או אמיתי.

לכל מה שאנחנו רואים שם יש מטרה, להשאיר אותנו שם או למשוך אותנו לשם. כדי להעלות את הערך למפרסם ובסופו של דבר לגבות ממנו מחיר גבוה יותר עבור הפרסום. זה כל הסיפור.

ממליץ מאוד לכל הורה לשבת ולצפות בסרט עם הילדים ולשוחח על הדברים כדי להפחית את חשיבות המידע שהילד נחשף אליו ברשתות אלו.

הסרט השני עליו אני ממליץ בשמחה הוא my octopus teacher, סרט דוקומנטרי מרגש מאוד על קשר שנוצר בין אדם לתמנון, לא אעריך במילים בנוגע אליו, פשוט לראות ולהתפעל.

יותר ויותר שעות עבודה מול המחשב

אני מוצא את עצמי בישיבה, לא, אני לא מתכוון לישיבה בה לומדים תורה, אלה לתנוחת ישיבה.

בימים אלו לצערי אני חייב להשתמש בתחבורה ציבורית, כשאני מתיישב באוטובוס אני מרגיש איך הקורונות הקטנות מנסות להתקרב אלי, ממש פחד אלוהים.

אחרי הישיבה באוטובוס אני נכנס למשרד ומתיישב בעמדה שלי, שם אני יושב בערך 4 שעות עד להפסקה הראשונה וחוזר לשבת לעוד 5 שעות בערך.

עד כה, במהלך היום אני בהליכה /תנועה: שעה בערך, בישיבה: תשע שעות בערך.

חוזר הביתה בתחבורה ציבורית, מכין משהו לאכול, ואוכל מול הטלוויזיה, בישיבה כמובן, אחרי איזה שעה פלוס אני עובר לשבת מול המחשב, עונה לכמה אימיילים דחופים מהעבודה וגולש קצת …

סה"כ תוספת של עוד שעתיים ישיבה וחצי שעה של תנועה /הליכה.

סה"כ ביום אני יושב: כ 11 שעות!

הדבר הזה מאוד בעייתי, הגב, זרימת הדם, מצב הרוח … הכל מושפע מזה. אז לקחתי שתי החלטות חשובות:
1. אני מתחיל לעשות הליכות כל ערב, גם אם למשך 30 דקות.
2. אני מחליף את כסא מחשב שלי בבית ככה שהגב שלי לא יסבול יותר.
3. במקום לשבת באוטובוס, אני אנסה להגיע לעבודה עם קורקינט חשמלי פעם בשבוע (אלו שניתן לשכור)

זה לא רק אני, כולנו ככה.
10 שעות ביום על כסא מחשב
איך יראה העתיד שלנו בעבודה?

פוסט על עבודה מהבית

תקופת הקורונה עשתה מהפכה של ממש אצלנו בחברה, אני עובד (ברוך השם) ולא פוטרתי בגל הפיטורים האחרון, אבל מרגיש כמו לעמוד על סולם רעוע ולנסות לצבוע את התקרה עם מברשת קטנה – לא הכי בטוח בעולם.

מצד אחד ידוע לי שהכל זמני, שאם יפטרו אותי אני אסתדר, כבר הייתי שם. מצד שני אני אוהב את מקום העבודה שלי, הגעתי לנקודה נוחה, הכל בשליטה, הכל ידוע, השכר שלי מספק (למרות ההורדה בשכר שרוב העובדים קיבלו – אין לי תלונות). מרגיש לא בטוח.

חלק מהזמן אני עובד מהבית. חלק מהזמן אני עובד במשרדי החברה. זה ככה מאז שהכל התחיל ואני פחות נהנה מזה. לפחות פחות מעובדים אחרים שאוהבים את העבודה מהבית.

עד היום היה לי פחות זמן לכתוב, נראה שכשסכנת הפיטורים מרחפת (למרות שאם אני חושב על זה, הקיצוצים כבר בוצעו ועכשיו הכל אמור להיות בסדר), העובדים עובדים יותר טוב – וגם אני: יותר מהיר, יותר יסודי, יותר מתקשר את כל מה שאני עושה, יותר מפחד.

פוסט על עבודה מהבית.

מגרסות למשרד זה MUST

אחרי אירוע חמור מאוד אצלנו בחברה הרגשתי שאני חייב לכתוב את זה שכולם ידעו ויראו שמגרסות זה לא משהו שצריך או כדאי לזלזל בו.

בחברה שלנו יש הוראה ששום חומר לא יוצא מכאן, יש דגש על חומרים שזורקים: דפים, מכתבים, מזכרים, מדבקות, דיסקים ניידים, מעטפות, אפילו יש הוראה לגרוס את המעטפה של חשבון החשמל – אצלנו גורסים הכל.

ויש לזה סיבה

לאחרונה קלטנו מספר עובדים חדשים, בגלל הקורונה הם לא עברו תהליך קליטה מסודר ואיכשהו הוראות אלו לא הועברו אליהם בצורה ברורה מספיק. אנשי מחלקת כ"א היו בחל"ת (אלו שאחראיים על ההדרכות והקליטה), העובדים החדשים היו ימים בודדים בתוך המשרד ולא זכו ליחס שעובד חדש מקבל אצלנו (ברכות, שיחה עם המנהל, שיחה עם מנהל המחלקה ושיחה עם המנכ"ל, כיבוד וממתקים יחד עם חבילת מוצרים ממותגים של החברה ועוד…).

אנחנו אחרי שלושה חודשים בהם אותם עובדים, ככה מסתבר, לא דאגו לגרוס את הכל, אמנם הם גרסו חלק ניכר מהדברים אבל לא הכל הכל … ומחלקת האבטחה שלנו עלתה על זה, אני לא יודע אם נתקלו במסמך לא גרוס בפח או שזה כבר יצא החוצה (לא סיפרו לנו) אבל יש כאן מהומה … כולם עוברים תדריך מחודש וחותמים על כך מול משאבי אנוש – גורסים הכל, לכן יש מגרסות אישיות ומגרסות מחלקתיות זמינות לכל מי שצריך.

בנוסף קיבלתי הוראה לרכוש עוד מגרסות אישיות שימוקמו בבתים של כל העובדים שאמורים גם לעבוד מהבית בתקופה זו. כולם יקבלו מגרסות אישיות הביתה.

אחרי סקר שוק ושיחה עם עפרה מחברת קפרה, לא היה ספק וקפרה ציוד משרדי הם הספק שלנו לרכישת מגרסות למשרד ולבתי העובדים.

ריצה בימי קורונה

הקורונה הזו מעיקה על כולנו, המבוגרים שכלואים בביתם שחרדים לגורל האכזר שמחכה להם בחוץ, וירוס בלתי נראה שמוצא את דרכו אליהם דרך האנשים אותם הם אוהבים. וירוס אכזרי.

האוכלוסיה השני שמרגישה את עומס הסגר היא האוכלוסיה הצעירה יותר, הילדים, אשר פתאום ביום בהיר אחד אסרו עליהם לצאת מהבית בטענה שמסוכן שם, שינו להם את כל התפיסה על חיבוק, נשיקה, ובכלל קרבה פיזית למי שהוא לא מהמעגל המשפחתי הקרוב ביותר.

וככה זה ממשיך, ההורים שאמונים על הפרנסה והדאגה לשלום ושלמות המשפחה נמצאים במצב לא רגיל של השלמה עם מצב חדש, היערכות כלכלית, ניהול משק בית בתנאים קשים, דאגות כלכליות עד כדי דאגות קיומיות של ממש.

איפשהו בסוף, קהילת הספורטאים, הם בעצם כולנו, מי שעשה ספורט כדי להתנתק לרגע, כדי לחשוב, כדי לפגוש חברים או כדי לשמור על הגזרה, מוצא את עצמו תחת גזירה. 100 מטר מהבית. 500 מטר מהבית. עם חברים, בלי חברים… ותחת זאת מקבלים קנסות של מאות שקלים בעת חריגה מהמטרים שהוקצבו.

הרצים מתחלקים לכמה סוגים, חלקם מצאו את עצמם מוותרים על הריצה (ומשלמים על זה), חלקם רצים כרגיל (ומשלמים על זה), חלק אימצו את הכללים ורצים ברדיוס של 100 מטר מהבית, 500 מטר מהבית, מכירים את השכונות ואת התנהלות הערים בעת משבר זה.

עכשיו אנחנו לקראת הסוף. בעצם זה הסוף הראשון, כאשר בחדשות מפחידים אותנו שהכל עלול לחזור בגל שני של הדבקויות. מצד אחד משחררים ללא פיקוח אמיתי, מצד שני מהלכים עלינו איימים ומצהירים שהעתיד עדיין בספק.

אז רצים כשאפשר. רצים היכן שמותר, העיקר הוא שרצים.

היתרונות הגדולים הם שהריצה בעיר הביאה אותי באופן אישי להתחזק פיזית, העליות שיש כאן הכתיבו אימונים אינטנסיביים יותר – יצאתי מחוזק 🙂

לקראת סגר מלא במדינת ישראל

מיותר לציין שהתקופה האחרונה היא אחת הקשות בקנה מידה עולמי. העולם נראה כמו מקום קטן בו כל הכל משפיע על הכל. הקורונה, שפרצה בסין באחד השווקים "הרטובים" (wet market) בתוך עיר, היום נמצאת בכל מדינה בעולם וגובה מחיר עצום בכל אספקט שקיים: הבריאות של כולנו בסכנה כזו או אחרת, המצב הכלכלי מושפע באופן קיצוני מאוד (רוב העולם סובל מהמצב, מעטים מאוד נהנים ממנו), מצב הרוח והאנרגיה ירדו, מרבית העולם מנותק ונמצא לבד בבית או עם בני המשפחה הקרובה, אנשים נזהרים מאנשים אפילו עד כדי כך שיש פחות תאונות דרכים ופחות פעילות טרור או פשע. העולם עובר זעזוע שברור איך ומאיפה הוא התחיל אבל אף אחד לא יודע לאן הוא יכול להגיע ומתי יסתיים.

בישראל יש סגר, סגר חלקי אמנם, אבל סגר.
האוכלוסייה המבוגרת מסתגרת מפחד להידבק בנגיף, לחלות ולהיכנס לסטטיסטיקה הנוראית הזו, האוכלוסיה הצעירה יותר נעה בין פחד וחרדה לבין מצוקה ובדידות. העולם נמצא לקראת עצירה מוחלטת.

הסגר המלא יגיע בקרוב. מחר, מחרתיים או בעוד שלושה ימים, הוא יגיע.
הזמן פועל נגד הוירוס, עכשיו כשאחנו פועלים, אבל גם נגדנו, נגד האנושות – מי ישבר ראשון?

אנשים מאבדים את רכושם, את הבריאות שלהם, את השקט הנפשי, את השמחה, אנשים עומדים לבד מול עצמם בביתם, בחוסר אונים וללא אפשרות לברוח – אין לאן לברוח.

האם אנחנו לפי התדרדרות נוספת או תחילתו של פתרון למצב? איש אינו יודע.