אחרי חג פסח שמח ממש, בוא כל המשפה שלנו נדבקה בקורונה בפעם הראשונה ואחרי שהצלחנו לחמוק משיניה במשך שנתיים שלמות, ואחרי התמודדות עם חולשה ועייפות ותופעות נוספות, אנחנו יכלים להגיד שעברנו את זה כולנו. זה עוד לא 100 אחוז, אבל בהחלט מרגיש קרוב. עבר יותר מחודש, אולי אפילו יותר מחודשיים.

אז אני חוזר לכתוב כאן. איזה כיף.

התקופה הזו קשה, קשה כלכלית (למורת שאני בן בני המזל שעדיין קמים בבוקר והולכים לעבודה, לעבוד במקום מסודר ולא להיות בעולם חיפוש העבודה ולוחות הדרושים. המחירים עולים והשכר נשחק, צריך לעשות שינויים בצריכה, שינוי והסתגלות לרמת חיים שונה מעט. פחות לקנות ויותר לשמור.

התקופה הזו שמחה, אחרי חגיגות יומולדת שמלבד המתנות הרבות שקיבלתי, קיבלתי מלא מלא אהבה ויכולתי ממש להרגיש את החום והאכפתיות והקרבה שיש לי עם הרבה מאוד חברים שמלווים אותי בחיי, עם המשפחה הקרובה שלי, עם העולם הזה.

התקופה הזו מלאה במלחמות, מלבד זו שמתנהלת בארץ שלנו, שכנראה לא תסתיים בקרוב, המלחמה באוקראינה משפיעה על העולם לשלילה, המלחמות שמתנהלות בין הפוליטיקאים, בין קבוצות באוכלוסיה, לכולם נמאס וכולם רוצים לשפר עמדות ולקחת יותר מהשאר. יש מערכון בסיינפלד שבסופו כולם חוזרים למצב ההתחלתי שם היה סוג של שיווי משקל – זה בסדרה, מעניין מה יהיה במציאות שלנו.

התקופה הזו מלאה בשינויים, הכל משתנה כל הזמן, לטובה ולרעה, למעלה ולמטה, בלי התראה ואם סימנים, שינויים יהיו מרכז החיים ככל שהזמן יעבור. שינויים זה מה שאפשר להיות בטוחים שיקרה תמיד ולכולם. מקווה שתמיד נחווה שינויים לטובה.

תקופה של יצירה ויצירתיות. זה הדלק שלי.