יצאתי חופש קצר ולא מזמן חזרתי, נכון שהתגעגתם ?
איפה הייתי ומה עשיתי תוכלו להבין מתוך הדברים שאני אכתוב, לא בטוח שאני אצליח לכסות את כל השבוע במלואו אבל בהחלט אנסה להעביר את עיקרי הדברים פה בבלוג היקר שלי.

טבעי מבחינתי להתחיל מהסוף, העובדה שאני פה עכשיו אחרי שעשיתי כלים שנשארו כשרידים מהערב הקודם העלתה בי מחשבה חשובה: גם באמריקה עושים כלים 

החיים בחו"ל בכלל לפעמים נראים כבריחה מושלמת לקשיים בארץ, לקושי הכלכלי, לעומס העבודה, לדרישות שלנו מעצמנו, לחברים ולקרובים שלעיתים מגבילים אותנו עצם העובדה שאנחנו כל כך צפויים בשבילם, אבל לידיעתכם, גם באמריקה צריך לעשות כלים, גם שם צריך ללכת לעבודה וגם שם יש מסגרות ותנאים דומים ולפעמים זהים למה שיש לנו פה בארץ.

 
גם באמריקה יוצאים לעבודה בבוקר,
גם באמריקה חוזרים הביתה בערב,
גם באמריקה משלמים על צריכה,
גם באמריקה עומדים בפקקים,
גם באמריקה יש תור לפני הקופות,
גם באמריקה חם מידי וקר מידי וחשוך מידי ובהיר מידי,
גם באמריקה ….

יחד עם כל זה ולמרות הכיוון שבחרתי לפתוח את הפוסט, יש כמה הבדלים מורגשים מאוד ביום-יום, אחד בולט הוא התרבות האמריקאית שמאוד מרוכזת במה שנראה לעין ונשמע לאוזן , הנימוס והיופי החיצוני מאוד בולטים בכל מקום, יש הקפדה מצד כל אדם לכיבוד הרגשתו של כל אדם בדרכו, הנימוס (גם אם חיצוני בלבד במרבית המקרים) הוא דבר שמעורר תחושות חיוביות בכל מקום ומצב, היופי החיצוני גורם לסביבה להיות שמורה ומוקפדת.

 
אדם שמשקיע בעצמו בביגוד ובהופעה הכללית ומקפיד לא להעליב ולהיות מנומס לסובבים אותו לא יזרוק סיגריה מהחלון של האוטו ובטח שלא ילכלך את הרחוב סתם כי לא היה פח בסביבה, לכן הכל נראה נקי ומסודר.

 
כל זה לא תמיד נעים וכישראלי לפעמים גם נראה כמשהו לא אמיתי עד גיחוך, אבל אמריקה חייה וקיימת ומתפקדת כמו שעון, אני לא מאמין שאם ישראל הייתה גדולה כמו אמריקה אנחנו היינו עושים עבודה טובה יותר, לצערי אני חושב שההפך הגמור הוא הנכון, אנחנו לא בנויים לזה.

 
יאללה, ג'ט לג …