השמאל הישראלי חוגג בהפגנת "אנושיות" חסרת מעצורים. באמצעות כלים אינטלקטואליים וחיזוקים טלויזיונים האנשים "הטובים" שלנו רוקדים לקול הנפץ.

בימים כאלה, ימים קשים למדינת ישראל, לתושבי ישראל, לחיילים שלנו – לכולנו, השמאל נראה נוצץ עיניים, הולם בחוזקה בכלים אינטלקטואליים מגוונים, חושף את המקום האפל ביותר בנשמתו.

השמאל, הטוען לאהבת החיים, אהבת האדם והדאגה לשלומו בכל מחיר,
הדואג למסכנים, מעוטי היכולת, אלו שאינם יכולים להגן על עצמם בעצמם, המיעוט …
הטוען לשוויון ולזכויות אדם, הטוען את טענותיו בכעס רב ובהתרסה ואלימות אינטלקטואלית ממשית.
השמאל הזה לא אמר מילה במשך שמונה שנים, כאשר הפלסטינאים מפגיזים אזרחים תמימים בבתיהם.

השמאל הזה, היום, בעת מלחמה, מרים ראש ומדבר על זכויות אדם. כל מילה שיוצאת מפי האדם השמאלני על הדאגה שלו לאזרחים חפים מפשע (וקישקושים נוספים), חד צדדיים, מוטים לכיוון אויב מדינת ישראל, וחסרי כל איזון או הגיון. השמאל הישראלי נחשף במערומיו.

מי שמנסה להתעטף בפיסות אינטלקטואליה, להצתדק בנימה דאגנית, להתחסד בשותפות אישית ולהצדיק פעילות אוייב, רק מעצים ומגדיל את מערומיו מול כל העולם. השמאל הריק מתוכן, החלול מבפנים, השקרי והעזוב, מפרפר פרפורי גסיסה מול המציאות.

איפה הייתם שמונה שנים כשנרמסו זכויות אזרחי מדינת ישראל (יהודים וערבים כאחד)?
איפה כתבתם את טורי ההתרסה שלכם (באילו עיתונים)?
איפה הפגנתם והתראתם מול המשמעויות של ירי לעבר אזרחים?
איפה הבעתם את דעתכם על מי שמפגיז מידי יום תושבים חפים מפשע?

אתם, כמו דבריכם, כמו דעותיכם, כמו אויבי מדינת ישראל – צבועים בצבעי מלחמה, צבועים חסרי משמעות!