מיותר לציין שהתקופה האחרונה היא אחת הקשות בקנה מידה עולמי. העולם נראה כמו מקום קטן בו כל הכל משפיע על הכל. הקורונה, שפרצה בסין באחד השווקים "הרטובים" (wet market) בתוך עיר, היום נמצאת בכל מדינה בעולם וגובה מחיר עצום בכל אספקט שקיים: הבריאות של כולנו בסכנה כזו או אחרת, המצב הכלכלי מושפע באופן קיצוני מאוד (רוב העולם סובל מהמצב, מעטים מאוד נהנים ממנו), מצב הרוח והאנרגיה ירדו, מרבית העולם מנותק ונמצא לבד בבית או עם בני המשפחה הקרובה, אנשים נזהרים מאנשים אפילו עד כדי כך שיש פחות תאונות דרכים ופחות פעילות טרור או פשע. העולם עובר זעזוע שברור איך ומאיפה הוא התחיל אבל אף אחד לא יודע לאן הוא יכול להגיע ומתי יסתיים.

בישראל יש סגר, סגר חלקי אמנם, אבל סגר.
האוכלוסייה המבוגרת מסתגרת מפחד להידבק בנגיף, לחלות ולהיכנס לסטטיסטיקה הנוראית הזו, האוכלוסיה הצעירה יותר נעה בין פחד וחרדה לבין מצוקה ובדידות. העולם נמצא לקראת עצירה מוחלטת.

הסגר המלא יגיע בקרוב. מחר, מחרתיים או בעוד שלושה ימים, הוא יגיע.
הזמן פועל נגד הוירוס, עכשיו כשאחנו פועלים, אבל גם נגדנו, נגד האנושות – מי ישבר ראשון?

אנשים מאבדים את רכושם, את הבריאות שלהם, את השקט הנפשי, את השמחה, אנשים עומדים לבד מול עצמם בביתם, בחוסר אונים וללא אפשרות לברוח – אין לאן לברוח.

האם אנחנו לפי התדרדרות נוספת או תחילתו של פתרון למצב? איש אינו יודע.