יום אחד, אורנית (ידידה טובה שלי מזה כמה שנים) סיפרה לי שיש לה רעיון חדש, ושהיא רוצה לנסות אותו עליי.

ברגע הראשון הרגשתי קצת "מוזר", מה פתאום היא רוצה לעשות עליי ניסויים? ההרגשה הזו היתה בגלל שלא הקשבתי להמשך המשפט, שמן הסתם הרגיע אותי.. "אני רוצה לעשות סדנא חד פעמית לצורפות שבה יכינו טבעת, ואני רוצה לנסות את זה איתך".

ישר אמרתי לה שאין בעיה, ושאני מאוד אשמח. (היא לא יודעת שלפני שהכרנו, יצא לי לעשות כל מיני עבודות יד, והיא לא יודעת שבילדותי אפילו העברתי "חוג אוריגמי" לילדים, ובכלל שאני אוהב את עולם האומנות ברמה המעשית שלו).

קבענו תאריך, והיום המיוחל הגיע. באתי לסטודיו לצורפות של אורנית שבו היא מלמדת כבר כמה שנים, היא הושיבה אותי מול אחת העמדות, והסבירה לי מה אנחנו הולכים לעשות.

"היום נעשה טבעת מכסף אמיתי. אתה תעשה את רוב העבודה, ורק בחלקים קטנים של התהליך אני אעזור לך".

בכל שלב, אורנית הסבירה לי מה הולכים לעשות, נתנה לי דוגמא, ואז נתנה לי לעשות את אותו שלב.

מה שהיה מדהים הוא שהכל התחיל מלוח שטוח של כסף. מלבני כזה, כמו נייר, ובסוף יצאה טבעת אמיתית!!!

אנחנו מודדים את האורך הרצוי לצורך יצירת הטבעת, מסמנים עם עפרון על לוח הכסף, ובעזרת מסורית אני מתחיל לחתוך את לוח הכסף. חותך חותך חותך ובסופו של דבר יש לי ביד מן פס כסף מלבני וארוך…

אורנית ישר מסבירה לי שצריך ליישר את החיתוך, ואת זה עושים על "לוח שיוף", ואני, אני מתחיל לשייף ולשייף ולשייף, ובסופו של דבר המלבן באמת נראה ישר ומדוייק כמו מלבן. (והידיים שלי כבר כואבות מרוב עבודה פיזית של הניסור מקודם, והשיוף עכשיו).

"עכשיו צריך להחליט על הטקסטורה של הטבעת" אורנית אומרת, ואני ישר מחליט על משהו אבסטרקטי ומתחיל להטביע כל מיני צורות על המלבן בצורה אקראית לחלוטין.עושים את זה ב-"חצי ברוטליות", עם פטיש גדול, ומטביעים את הצורות על פס הכסף. אורנית מציעה להוסיף גם חותמת של 925 על הטבעת, שזה מספר שמציין את איכות הכסף שאיתו אנחנו עובדים, ואני מקבל את ההמלצה בחום, ומטביע גם עיגול ובתוכו המספר 925. 🙂

"עכשיו אנחנו צריכים לעגל את המלבן לצורת טבעת ולחבר את שני הקצוות", "כמו גליל" היא אומרת לי, ומיד מסבירה לי שאי אפשר לעשות את זה סתם ככה עם כסף כי הוא חומר קשה, ושצריך לרכך אותו קצת עם חום.

מדליקים את המבער, מחממים את מלבן הכסף בצורה אחידה, ובעזרת שני פלאיירים מתחילים לעגל אותו עד שהקצוות עומדים אחד מול השני. אורנית אומרת שיש לנו 0.2 מ"מ הבדל ברוחב של 2 הקצוות, ושעכשיו צריך שוב לשייף כדי לתקן את זה…. (זוכרים שכבר כואבות לי הידיים???)

או קיי, אנחנו מלחימים את הקצוות, ומעגלים את הטבעת (שכבר מתחילה להיראות לפחות בצורתה כמו טבעת), ועכשיו מה? "עכשיו משייפים שוב". אמנם עם נייר שיוף דק יותר ועדין יותר, כזה שכאלו לא עושה כלום, אבל בסופו של דבר אורנית מראה לי את ההבדל בין החלק שכן שייפתי לבין החלק שעדיין לא שייפתי, והיא צודקת, זה נראה הרבה יותר טוב עם השיוף העדין.. 🙂

מה אני אגיד לכם, עברו להן שלוש וחצי שעות, והנה אני עומד מאושר עם טבעת ביד, טבעת שהכנתי במו ידיי. הכל התחיל מלוח שטוח של כסף, ועכשיו יש לי טבעת אמיתית ביד, והאמת.. אפילו דיי יפה… (ואני מאוד אובייקטיבי כמובן)

ועכשיו… עכשיו נשאר רק למצוא את הבחורה המתאימה כדי להעניק לה את הטבעת… לא חושבים…?

הנה מה שיצא:

תודה רבה לאורנית בר-נס, על החוויה המדהימה שעברתי ביחד איתה, על ההסברים המדוייקים, על הסבלנות, ועל כמה שעות קטנות שפשוט עשו לי טוב בנשמה, והחזירו אותי לעולם האומנות והיצירה שהכרתי בימי ילדותי…

הסטודיו לצורפות של אורנית נמצא בגבעתיים, ואני ממליץ בחום לכולם לבוא ולהתנסות בחויה יחודית שכזו. לי זה פשוט עשה שמח וטוב בלב… 🙂
כתובת האתר: http://www.ura-bura.com/