לפני מספר שנים, לא גדול, הייתי לפני החלטה מאוד גדולה ומשמעותית בחיי. ידעתי שהיא כזו והחלטתי עם עצמי שלעולם לא אתחרט על החלטות שאני לוקח.
ההחלטה שלי נלקחה כסוג של מגן, כאשר את ההנחות להחלטה כיו מאוד ברורות:
א. מה שאני חושב ורואה ומוצא לנכון כבסיס להחלטה כלשהי תמיד יביא אותי להחלטה נכונה לאותו רגע.
ב. אני חי עכשיו, ולוקח החלטות עכשיו.
ג. אין אפשרות, ולא תיהיה אפשרות, לדעת אם תוצאה של החלטה כזו או אחרת הייתה נכונה יותר או פחות מכל החלטה אחרת. לכן ההחלטה שלי היא הנכונה.

המון שנים חייתי כך, בעצם בלי מצב של חרטה על החלטה. גם אם זה לא ממש  הסתדר לי בבטן.
היום זכיתי לראות תוצאות של החלטה גדולה מאוד מהעבר, התוצאות מערערות את ההחלטה הראשונה של "אי חרטה" וגורמות לי לחשוב:
א. האם ההחלטה הראשונית נכונה בכלל.
ב. האם אני מחליט נכון.

בקיצור, יש לי בלאגן בבטן.