ריצה בגשם זו חוויה.
אתמול בערב יצא לי לרוץ בפארק הירקון, התמזל מזלי והתחיל לטפטף איפשהו באמצע הריצה. חיכיתי לזה כל החודש האחרון.

התחושה המדהימה של הריצה עצמה שעומדת בפני עצמה קיבלה תוספת משמעותית בצורת טיפות גשם דקיקות, כשאני מבקש לתאר את החוויה אני מצטמרר. תחושת כוח ועוצמה שמתקבלים מתוך הריצה, מתוך החוויה עצמה שמערבת יכולת פיזית שנמצאת בשיפור מתמיד יחד עם ההכרה ביכולת ההתמדה וכוח הרצון הנידרש כדי להמשיך ולרוץ קיבלה תוספת מהטבע, גשם שיורד מהשמיים ונוגע בכל מקום בגוף, מרטיב ומקרר, שוטף ונוזל הריחות שבוקעים מהאדמה, הרוחות המשתוללות לסרוגין ובהפתעה. הכל יחד מספק תחושה מדהימה של כל יכול. אני, עם מכנס קצר וחולצה ארוכה יכול להמשיך בכל תנאי טבע. בכוחות עצמי תוך שימור הקיים ושיפור מתמיד. אין יותר מזה.

אני לא היחיד, במהלך הריצה חלפו על פני מספר רצים (לא קטן) חלקם רצים מעט, חלקם רצים הרבה, שמנים ורזים, בנים ובנות ולכולם מכנה משותף אחד משמעותי – כולם מאושרים, מחוייכים ורצים את החיים שלהם באותו רגע.

מאז שהתחלתי לרוץ המים נהפכו לסמל עבורי, סמל החיים. שתיית מים אחרי ריצה ממושכת היא כמו נגיעה בנצח, החיוניות והעוצמה של המים באים מורגשים בכל לגימה בחלל הפה, בגרון ובבטן .. היום אני יודע שגם כגשם המים מעניקים תחושות חזקות ומשמעותיות מאוד. כוח, מודעות עצמית, התרוממות רוח, חיוניות הם רק ההתחלה.

אין כמו ריצה בגשם!