חזרתי מהכפר, החיים שאני ארצה לעצמי כשאני אהיה גדול.
הרשמים העיקריים שלי מהחיים בצפון המרוחק הם רבים, אני אתחיל בעיקריים ובחשובים מבחינתי, אלו שהביאו אותי למסקנה חד משמעית.

רחוק מהעין – רחוק מהלב
אני לא לגמרי סגור לגבי המשפט הזה, אולי לאורך זמן זה באמת קורה, גם היקרים לך מתרחקים כשאתה רחוק מהעין שלהם (ולהפך), בכל מקרה הריחוק הפיזי מביא עימו ריחוק גדול מאוד שמתחיל בתחושת חוסר, חוסר בחברים, חוסר במשפחה, חוסר בפעילויות מוכרות, לאחר מכן תחושת החוסר הזו מתחילה להפוך לגעגועים גדולים למוכר והאהוב, שהופכים עם הזמן לחור בלב ולמשהו שנשכח … אז אחת ההחלטות הגדולות שלי עכשיו, למרות כל הטוב שיש שם, לחזור ולחיות את חיי קרוב למשפחה וקרוב לחברים גם אם מחירי השכירות יקרים יותר וגם אם איכות החיים נמוכה יותר.

היצע שירותים
בצפון הרחוק יש המון אבל אין ממש שירותים, אין סופר קרוב, אין את כל בעלי המקצוע, אין … יש מחסור של דברים בסיסיים אליהם תושבי המרכז רגילים. אז אם אתה עובר לצפון עדכן את רשימת הקניות לסופר … כי לשם מגיעים רק בצורה מתוכננת.

אפשרויות והתפתחות אישית
תכלס כל אחד ומה שעוזר לו להתפתח, שקט או רעש, לבד או יחד, אבל העניין הוא שאדם צריך חברה "לא טוב היות האתדם לבדו" וללא חברה ואהבה האדם מת … אז מה חשוב לך ?

זהו לבינתיים … אני חזרתי למרכז.