טוב, אני צריך לבדוק משהו עם עצמי, רוצה לרוץ מרתון !
לפעמים אני רץ, לפעמים לא, אוהב את זה מאוד אבל לא ממש רוצה לדחוף את הגוף שלי למקום לא טוב.

 
כשאני רץ יש ימים ממש טובים בהם הריצה והגוף שלי נהים גוף אנרגטי אחד והכל זורם בצורה כל כך חלקה, השרירים, הנשימה, האוכל שנכנס לגוף לפני, הסביבה, הרוח, העננים, העצים והציפורים – הכל משתלב בצורה כל כך טובה ויפה שכל חמישה ק"מ ריצה עוברת לי צמרמורת בכל הגוף ודוחפת אותי קדימה. אלו ימי הריצה הטובים.

ויש אחרים שבהם אני מתחיל לפהק ברגע שאני חושב על הריצה, שהק"מ הראשון נראה לי כמו נצח, כל צעד מורגש בכל הגוף, הנשימה לא מספקת, השבילים מלאים בהולכי רגל, חם מידי, מזיע, אפילו חולצת הדרי פיט לא סופגת ולא מנדפת את הזיעה הכל הולך נגד הריצה. אחרי 5 ק"מ ריצה הרגלים שלי רוצות לעצור, ממש צריך להלחם בהם לא לעצור, המוח שלי שואל שאלות כמו "למה?" "אולי נפסיק עכשיו?" "נראה שרצנו מספיק היום, לא?"

ועוד, אני כל כך אוהב את הריצה שכשאני רואה רכב עם המדבקה 42.2 אני ממש רוצה כזו. 42.2 זה המרחק שצריך לרוץ כדי לעבור מרתון, זה הרבה.
זה הרבה לגוף וזה דורש הכנה טובה ונכונה. אני רוצה כזה.

בקיצור ולעניין, אחרי הכתיבה הזו, נראה לי שאני נרשם.
כן, לדעתי כל אחד צריך לרוץ מרתון מתישהו …. אפילו רק כדי לסיים אותו.

אם זה מעניין גם אותך, זה אתר של מרתון טבריה: http://www.tiberias-marathon.co.il/