לא תמיד העבודה משתלמת, עוד הוכחה שאין צדק בעולם הזה. כידוע לכם התאמנתי למרתון טבריה 2013 שהתקיים בתחילת חודש ינואר, כתבתי על זה כשהחלטתי לרוץ אותו (ניסיון שני) והבטחתי לעצמי שהפעם, בניגוד לפעם הקודמת, אני אעשה את כל מה שצריך כדי שזה יתגשם. הגדרתי את ריצת המרתון כאחד היעדים שלי
עכשיו, אחרי שאני רץ כבר חודש בערך, אני יכול להגיד שחזרתי לרוץ אחרי הפציעה. הפציעה הייתה קשורה ככל הנראה לנעלי הספורט איתם רצתי, לזכותי יאמר שמדובר בנעלים מקצועיות לריצה ובדגם איתו אני רץ כבר כמה שנים טובות, סיבה נוספת לפציעה היא אימון אינטנסיבי מידי (למרות שאני לא חושב שכך היה).
איזה בעסה, אין לי שום דרך להביע את התסכול מהפציעה הזו. פשוט בעסה. עשיתי הכל לפי הספר, הכל ! ריצה מתונה מאוד, ריצה איטית חיסית למהירות שאני מסוגל לרוץ, תזונה נכונה לפני הריצה, תזונה נכונה אחרי הריצה, ג'לים תוך כדי ריצה כל 8 ק"מ, הקפדה על שעות שינה ומנוחה,
הדרך יפה, הנוף מדהים, התחושה נהדרת … זה מה שעובר לי בראש ביום שבת האחרון בו אני עובר על פי 23.71 ק"מ בפארק הירקון. בנחישות ובזהירות, בסבלנות והתרגשות, באהבה וחתירה למטרה, קילומטר אחר קילומטר עד למטרה. אחרי שבנקודה זו ממש, לפני חודשיים בערך, הכל עצר, הגיד נמתח והיה לתמרור
יש לי חודשים אינטרנסיבים נפשית בכל מה שנוגע לריצה, אני לא יודע אם עקבתם אחרי בעניין ועבור מי שלא (כמו שתמיד אומרים במהדורות החדשות שחוזרות וחוזרות וחוזרות על אותן כותרות מידי שעה כל ערב בטלויזיה), אני אתן את התמצית פה: – נרשמתי למרתון טבריה הקרוב, שמתקיים ממש בשבוע הבא,
אחרי מספר שבועות לא קטן בכלל, אחרי שנאלצתי לבטל את ההשתתפות שלי במרתון טבריה בגלל פציעת ספורט (פעם ראשונה שאני מתייחס לזה כפציעה), אחרי שניסיתי אורטופד כפול שתיים, פיזיוטרפיה כפול 4, אימונים בבית, אחרי הלבטים הרבים אם לקחת תרופות אנטי דלקתיות (בסופו של דבר לא לקחתי), אחרי שכבר הייתי בנפחי
אחרי לבטים קשים ויתרתי על המרתון, אני לא יכול לתאר את האכזבה ומפך הנפש, כמה שאני לא אפרט זה לא יספיק כדי להבהיר את המחיר הכבד שמלווה את הויתור הזה. אני מבין שככה זה, שנהגתי לא נכון כשרצתי מהר מידי את הריצה ההיא, שהגוף זקוק למנוחה עכשיו כדי להחלים. אז
