אתמול נסעתי לחבר טוב שעשה מסיבת סוף "המירוץ למיליון" והזמין כמה חברים וחברות להקרנה ביתית.
התקבצנו לנו לפני מסך המקרן המאולתר לצפייה משותפת, המעודדים השונים מוכרים ולא מוכרים התחלקו כמעט שווה בשווה בין שלושת הזוגות שהגיעו לגמר, בנות – בעיקר עבור בר ואינה ועקיבא וענהאל, בנים מחולקים בין עקיבא וענהאל ואורן ואלון. ככה כמו משחקי כדורגל איכותיים, כמו הסופרבול ישבנו לצעקנו למסך.
השידור היה מאוד מהנה, מלבד דבר קטן ששמנו לב אליו הוא שפעמיים בזמן שאורן ואלון נפלו במשימה האחרונה ובזמן שהם סיממנו אותה בפועל עורכי התוכנית בחרו להציג לנו את אותו קטע בו שני האחים מזילים דמעה, לא כולם שמו לב לכך. חלק כן.
כבר כתבתי על אורן ואלון אחרי פרק מאכזב במיוחד, אבל הדמעות של אורן ואלון נראו אוטנטיות והיו במקום, אני חושב שכאשר אתה מגלה פתאום שיש לך אח זה בהחלט סיבה טובה, כולי תקווה ששני האחים יהנו מהאח החדש שלהם מהיום והלאה וידעו להוכיר ולתמוך אחד בשני כמו שאחים צריכים לעשות, הכוח והעוצמה שלהם כזוג היה בולט מאוד לאורך התוכנית ובלט גם במשימת הגמר.
בר ואינה היו יסודיות וזהירות והצליח להן. דבר שאפשר להגיד שמתקיים ברוב רובם של המקרים הוא שכשאתה הולך בזהירות למטרה מסויימת בסופו של דבר תגיע. זה פעל לטובת בר ואינה שבחרו להיות סבלניות ולהתקדם צעד אחד קטן בכל פעם, בסבלנות וביסודיות. צעד אחר צעד הן צברו מרחק מהיריבים שהתחילו את המשימה דקות ארוכות לפניהן ובסופו של דבר השיגו יתרון גדול על פניהם. הכוח של בר ניכר בעובדה שהיא זו שלקחה על עצמה את המשימה, לקחה והובילה את אינה יחד איתה להשלמת המשימה.
עקיבא ואנהאל היו קצת שונים במשימה זו משאר המשימות, לא היה להם קל להתמודד. מה שאני ראיתי אצלם היה משהו קצת שונה, עקיבא לקח על עצמו את הובלת המשימה, אבל במקום להוביל אותה הוא רצה לסחוב את אשתו על הגב, ולקח על עצמו עומס לא אפשרי, במקום להדריך את אשתו הוא בחר להעמיס את הכל על עצמו. כמובן שזה לא עבד לאורך זמן, מלבד העובדה שהעומס היה כבד גם יצאו ממנו משפטים של תסכול ויאוש שלא היו אופיניים אליו במהלך כל המשימות הקודמות לזו, ענהאל מצידה נתנה לעקיבא לקחת את הדברים על עצמו וניסתה ככל שיכלה לבצע את הדברים על פי ראייתו אבל הפעם זה לא עבד.
ההפתעה הגדולה מצידם של הזוג הייתה כשהידיעה המוחלטת על מיקומם בתחרות הרימה ראש בסוף המשימה, על פי הדרך והאנשים לא ניתן לצפות את התוצאה, לא במירוץ ולא בחיים, הרצון הגדול של הזוג לעבוד על פי דרכם ולפי החוקים בצורה הוגנת וערכית גם הוליד אצלם את הידיעה שמי שמשחק כך גם יזכה. האמונה בצידקת דרכם הובילה לידיעה (מבחינתם) שיאכן הם עומדים לזכות. גדולים ממני כבר אמרו, כגודל הציפייה – גודל האכזבה, זו לא איחרה לבוא ולהופיע בצורת דמעות וצער על הפיספוס כאשר בולט מכל היה חוסר פרגון לצוות שניצח, בר ואינה, שעבדו ולקוח את המירוץ.
רק אסיים בברכות למנצחות בר ואינה.
