כמעט ונגמר !@#!@!

כמעט נגמר, אני לא רוצה לכתוב שזה שוב כמעט נגמר, כי אם אני חושב על זה טוב ועד כמה שאני יכול לדפדף בדפי ההיסטוריה שלי עכשיו הייתי הכי קרוב (ואולי לא הכי הכי).
יצאתי לרכיבת כביש בשעות הבוקר המאוחרות, במסלול שבחלקו יש תנועת רכבים – בחלקו השני כמעט ולא.
מאז שאני רוכב כביש אני מקפיד על זהירות יתר, רוכב עם אפוד זוהר, עם טלפון (ברוב המקרים) ומשתדל לרכוב במסלולים ידועים בהם יש רוכבים אחרים.
המסלול הזה לא היה שונה, גם לא האבזור שלי ורמת הזהירות – אפילו הגדלתי לעשות ונזהרתי יותר מהרגיל (מה שקרב אותי כמה סנטימטרים לקראת הסוף).

 

זה לא משהו שרוכב אופני כביש היה מתגאה בו, אבל למען הרוכבים שרוכבים אי שם, למען תשומת הלב – ככה זה היה.

 

רכבתי לי בהנאה ובזהירות בשולי הכביש, עשיתי אימון עליות מלא ואיכותי, ורכבתי חזרה לרכב.

 

הצומת האחרון דורש פניה שמאלה, בדרך כלל אני בודק אם יש רכבים תוך כדי רכיבה, ונכנס לנתיב השמאלי לצורך פניה שמאלה בצומת – הפעם החלטתי שלא.
שאני רוכב עד למעבר החציה שם ארד מהאופניים ואחצה את הכביש כהולך רגל. ההחלטה לעשות את זה באה כדי לנקוט עוד קצת זהירות וגם כיוון שהיתה תנועה כלשהי בכביש ורציתי להימנע ממנה ככל שנתן להימנע.

 

במאית השנייה שאני נשען, אני שומע "קליק" – הנעל מתחברת שוב לקליט – נעל שמאלית … ואני נופל. נופל!

 

עם הברך אני מצליח איכשהו לא ליפול את כל הדרך, ובשנייה שאני נוגע בקרקע עוברת מכונית במהירות, אני מוצא את עצמי 20 ס"מ מהפס הצהוב המפריד בין השוליים לכביש, מרגיש את הרוח מהרכב שעבר ומתרומם כדי להבין שזה היה 20 ס"מ מהסוף.

 

התחושה מבלבלת, לא קרה כלום, דימום קל בברך שמאל.
הצבע האפור של הרכב שחלף לי ליד הראש במהירות, הקליק ששמעתי מיד כשנשענתי לרדת מהאופניים … ומה שהיה יכול להיות.

 

בדרך הביתה חשבתי על איך היו מוצאים אותי (עם רגל שמאל מחוברת לקליט) ובלי ראש, על מה היו חושבים על התאונה, על הסיבות, על התוצאות.
חשבתי על זה שאני שלם עם מעשי, עם חיי, עם החלטותיי.
חשבתי על המשפחה שלי, על החברים שלי, על העבודה, על החיים שלי … חיים שלי.

 

20 ס"מ שמאלה והיה נגמר. מזל שיש לי עוד זמן, יש עוד מה לעשות כאן.

 

מה המסקנה? יש שלוש:
1. כשעוצרים בשוליים צריך להיצמד לצד ימין (למקרה שזה יקרה שוב).
2. כשמנתקים את הקליטים (לא להניח את הרגל על הפדל, גם לא בצורה שנראית בטוחה).
3. לרכוב זה לחיות, וזה נהדר!

 

רכבו בזהירות – נתראה!

הוספת תגובה