תקופת הקורונה עשתה מהפכה של ממש אצלנו בחברה, אני עובד (ברוך השם) ולא פוטרתי בגל הפיטורים האחרון, אבל מרגיש כמו לעמוד על סולם רעוע ולנסות לצבוע את התקרה עם מברשת קטנה – לא הכי בטוח בעולם.

מצד אחד ידוע לי שהכל זמני, שאם יפטרו אותי אני אסתדר, כבר הייתי שם. מצד שני אני אוהב את מקום העבודה שלי, הגעתי לנקודה נוחה, הכל בשליטה, הכל ידוע, השכר שלי מספק (למרות ההורדה בשכר שרוב העובדים קיבלו – אין לי תלונות). מרגיש לא בטוח.

חלק מהזמן אני עובד מהבית. חלק מהזמן אני עובד במשרדי החברה. זה ככה מאז שהכל התחיל ואני פחות נהנה מזה. לפחות פחות מעובדים אחרים שאוהבים את העבודה מהבית.

עד היום היה לי פחות זמן לכתוב, נראה שכשסכנת הפיטורים מרחפת (למרות שאם אני חושב על זה, הקיצוצים כבר בוצעו ועכשיו הכל אמור להיות בסדר), העובדים עובדים יותר טוב – וגם אני: יותר מהיר, יותר יסודי, יותר מתקשר את כל מה שאני עושה, יותר מפחד.

פוסט על עבודה מהבית.