מזעזע לראות את האנטישמיות גואה בחסות העולם, לראות את זה ולדעת שככה זה התחיל גם בעבר הלא כל כך רחוק.
מזעזע לראות את האכזריות של בני האדם בתקופת השואה, לראות את היצר החייתי שגבר על כל אנושיות ורגש.
מזעזע לדעת שכל שנה שעוברת, כל חודש שעובר, כל יום שעובר, פחות ופחות זוכרים את התקופה הנוראית בתקופות קיומנו, את התקופה האכזרית בתקופות המין האנושי (לא הכי אכזרית, אבל בין האכזריות ביותר).
כל יום צריך לברך על המדינה שלנו,
כל יום צריך להודות על הקיום שלנו,
כל יום צריך לבדוק מי עומד מאחורינו ומעוניין בהשמדתינו,
כל יום צריך לדעת שיש ושהיו אנשים חסרי מזל שנפגעים ושנפגעו מפעולות אלימות אכזריות ונוראיות,
צריך לדעת את הדברים ולעשות ככל הניתן כדי למנוע אותם.
בהתחשב במצב שלנו מול אירן, ושל אירן מול העולם, העתיד נראה כמו חלק אפל בעבר.
השואה באה לידי ביטוי בעם ישראל בכל יום ויום, גם אם לא מוזכר שמה, חשוב מאוד לזכור אותה. למען העתיד.
