איכשהו זה הגיע גם אלי.
החברה עברה טלטלה כלכלית בחודשים האחרונים והיתה זקוקה לרענון והתאמות.
אני, שרדתי את השלבים הראשונים של השינויים, בהם אפילו לקחתי חלק: התאמות, שינויים, הגדרות מחדש של קהלים ולקוחות, קיצוץ וחידוד המטרות, סידור מחדש של הוצאות החברה (אפילו מעבר לכ״א ופרסום).
הייתי חלק מזה.
לפני כמה שבועות הרגשתי שגם אני על הכוונת.
שמתי לב שיש יותר ויותר דיבורים בהם לא לקחתי חלק (לא בגלל שאני רציתי, פשוט לא הוזמנתי).
בהתחלה לא התייחסתי לתחושה.
אח״כ התחלתי לחשוש – מה אני אעשה אם זה באמת יקרה. אבל לא פעלתי.
עכשיו אין לי ברירה. קבעו לי שימוע.
איזה באסה לחזור לתקופה של חיפוש עבודה, ועוד בתקופה של מלחמה.
יש לי כמה אפשרויות, לפחות מה שחשבתי עליהם בשעות האחרונות:
1. להתחנן בשימוע – בסה״כ אני עובד מסור וטוב, אפילו שאני יחסית צעיר בחברה הם מקבלים אותי ב 150 אחוז.
2. ליצור קשר עם הצבא – אמנם אני לא בגיל המתאים אבל אולי הצבא ירצה לקבל אותי ואת היכולות שלי לשורותיו. אני בכל מקרה אשמח לתת עוד למדינה שלי.
3. לכתוב קורות חיים ולחזור ולחפש עבודה, זו לא הפעם הראשונה שלי. ככה זה בהייטק.
אני יכול לבקש המלצות מהמעסיק הנוכחי, לבקש שיעשו מאמץ ויעזרו לכוון אותי לקולגות או קשרים שלהם שאולי מחפשים עובדים טובים כמוני, לנסח מחדש את קורות החיים, לשלוח לכל חברות ההשמה וכ״א, לעשות הפצת קורות חיים למעסיקים, לקחת הפסקה קצרה מהמירוץ וללכת לים (בדיוק יצאה השמש), להיות חיובי – זה יסתדר – זה תמיד מסתדר.
מקווה שאני טועה ואני לא בפתח חיפוש עבודה בתקופה הזו, אבל אם אני כן, אני אעשה מה שצריך.
אולי בכלל הגיע הזמן לפתוח חברה ולהיות עצמאי?
