לאחרונה שמתי לב שיש קשר ישיר בין הערכה עצמית לכיבוד הזולת. אני לא יודע מתי נפל לי האסימון בעניין, אבל יש אדם שנמצא בסביבתי בתקופה האחרונה … ואצלו זה כל כך בולט שזה נורא.

מה שקורה, לפי דעתי, הוא דבר מאוד פשוט ואכזרי .. מעגל קסמים שכזה:
אדם שאינו מעריך את עצמו (ברמה כלשהי … מסתם ועד לסלידה עצמית חזקה נוראית) יחשוב גם שהסביבה אינה מעריכה אותו באותו אופן. כל מה שיקרה לאותו אדם יתפס בעיניו כמשהו שנעשה בכוונה לפגוע בו (אפילו דברים טובים).
אותו אדם מסתובב בתחושה נוראית של חוסר כבוד. הוא לא מכבד את עצמו, ולתחושתו גם אחרים אינם מכבדים אותו.
תחושות אלו מביאות אותו לשני דברים עיקריים:
– חשד גדול מאוד שכולם כל הזמן רוצים לפגוע בו ובכבודו. ועושים את זה.
– חוסר כבוד כלפי אחרים.

איך נזהה אדם כזה ?
כל אדם שלא מכבד את הזולת, מכיל בתוכו אלמנט של אי-כבוד כלפי עצמו. תראו מי מזלזל באנשים אחרים ותמצאו את אלה שמרגישים שמזלזלים בהם (ובמרבית המקרים הם גם מזלזלים בעצמם ובמה שהם עצמם עושים).

מה לעשות כשפוגשים אדם כזה?
אני לא ממש יודע, בהתחלה זה היה כמו מלחמה, הייתי צריך לשכנע אותו שכוונתי טובה, אח"כ ובעקבות הזילזול שלו בי הייתי יותר לוחמני וזילזלתי בו … מה שבעצם עזר לו לשמור על עמדתו ולהחזיק בה. מיד כששמתי לב לכך הפכתי את ההתנהגות שלי וניתקתי כל קשר בין ההתנהגות שלו לתגובות שלי – אני תמיד כיבדתי אותו (ומכבד) לא משנה מה הוא אומר או עושה (ולא משנה כמה הוא מזלזל בי או לא מכבד אותי) …
אני יכול להגיד שבכמה שבועות האחרונים ההתנהגות שלו כלפי השתנתה, הוא הפסיק (אם כי לא לגמרי) את הזילזול וחוסר הכבוד, נראה שהוא מבין שיש דרך שונה ….

אז … אם יש אדם כזה בחברתכם, תמשיכו להיות טובים אליו עד שהוא יבין שהוא טועה.
אני לא רופא / לא בעל הכשרה כלשהי … רק איש בין אנשים …