לא סיפרתי לכם, אבל לפני שבועיים ראיתי את המודעה שלי, מודעת הדורשים שלי.
התקשרתי, אפילו לפני ששלחתי קו"ח, דיברתי עם האדם האחראי על ההשמה בארגיון, הייתה שיחה טובה מאוד.
רמת השיחה, העובדה שהתקשרתי קודם, ורק אח"כ שלחתי קו"ח וכמובן הידע המקצועי שלי הרשימו אותו, עד כדי קביעת ראיון עבודה ראשון (בסידרה של 5 … וואו).
ראיון העבודה הראשון התקיים במשרדים של החברה, לא משהו מנקר עיניים, למרות שברור שיש כאן איכות בולטת,
השיחה זרמה גם למקומות אישיים והתחושה הייתה טובה. במאמר מוסגר אני רוצה להזכיר שאני יודע רק את מה שאני יודע, ולא את הרושם שהוא קיבל ממני (ואני בטח לא מחדש לכם).
נקבע ראיון עבודה שני.
הראיון הזה נדחה ליום שאחרי.
שוב, נדחה ליום שאחרי.
ואז התקיים, התחיל בתחושה לא טובה שלי, בגלל הדחיות והעניינים, אבל הייתי שם. שוחחנו ארוכות, וכמו בפעם הקודמת, דיברנו גם על הדברים הפרטיים שלנו … תחביבים, חברים, שאיפות … אולי זה גם היה חלק מהראיון, אבל אני לא הרגשתי כך. לקראת הסוף, הנושא גלש לתחום בו אני ממש חלש, לפחות על הנייר, המראיין (גם באשמתי) הסתקרן וחקר ודיבר והביע את עמדתו ואני ישבתי שם בלי רוק בפה, נבוך. בשלב הזה נראה שהכל אבוד, ששום דבר כבר לא אותו דבר, הלכתי בהרגשה רעה מאוד.
עדיין לא כתבתי את זה, אבל בתהליך שעברנו הגעתי להכרה שאני מאוד מעוניין בתפקיד. מאוד.
עכשיו, הגעתי הביתה ולא ידעתי מה לעשות, מה לצפות, מה אני רוצה מעצמי ומה הם רוצים ממני. פשוט לא ידעתי כלום!
לאחר שיחת טלפון נוספת, בה יכולתי גם להסביר את השלב האחרון שהיה (ולשמוע את הצד השני), נקבעה פגישה חדשה – לפני אחרונה. באופן ספונטני ולא מתוכנן, ממש מעכשיו לעכשיו.
אני לא אכביר במילים, רק אומר שהפגישה הזו הייתה טובה אך לא מספקת. לא מספקת את שני הצדדים בעיקר בגלל בעיה טכנית, לא היה חשמל באותו רגע (אחת מהפסקות החשמל היזומות של חברת החשמל). אם אין חשמל, אין ממש מה לעשות. נקבעה פגישה נוספת.
עייפתי מהתהליך, אבל אני עדיין מעוניין בתפקיד.
הפגישה שנקבעה נדחתה הפעם על ידי, לא רציתי להראות שלא במיטבי, ובאותו היום הייתי אחרי 3 שעות שינה בלבד כך שטוב לא היה יותא מהפגישה. דחינו ליום המחרת.
בשתי מילים, עיקר ראיון העבודה היה מוצלח מאוד, בסוף הוסבר לי שהתשובה שלהם היא – לא מתאים.
בלי מילים, פשוט הלכתי. מותש, עייף, טיפה עצוב – סוף סוף משהו טוב, פספסתי (הם פספסו).
הייתה עוד שיחת טלפון אחת, עדיין אין תשובה מהם. לא מצפה למשהו טוב שיקרה.
אני לא יודע איך להמשיך את הפוסט הזה, מסקנות? אין לי ממש מסקנות….
3 תגובות
בהצלחה בהמשך תהליך ההשמה- הליך ארוך ומייגע, אני יודע – אבל בסוף המטרה מצדיקה את המאמץ.
אמנם איני מכיר אותך אבל בהחלאט מתחבר חזק לחוויותיך, כפי שעוברות בבלוג – ורוצה לחזק אותך גם אם לפעמים נראה כאילו אינך זקוק לתמיכה דע לך שיש שם מישהו שחושב על מה שעובר עליך בחיפוש העבודה המתמיד.
נו באמת …. תן שם של חברה. אני לא הייתי רוצה להגיע לשם.
אני לא רוצה לרפות את ידיך משום שאתה בהחלט בתחילת הקריירה שלך, אבל מסתבר שתחום ההייטק הוא כמו משחק-הרבה מאוד אודישנים ומעט מאוד תשובות חיוביות.
אני יכול לספר לך הרבה סיפורים: על חודש וחצי של ראיונות וטלפונים, על מנהלת כ"א שמתקשרת לדחות ראיון ואחרי שבוע מתקשרת להודיע שזה בעצם לא רלוונטי, על ראיון מצוין בחברת סטארטאפ שבמהלכו הודיעו לי שאני מועמד מוביל אבל לא טרחו להתקשר ולהגיד אפילו תשובה שלילית.
בצער רב, אני חייב להגיד לך שרוב הזמן תשלח קורות חיים ואפילו אם יהיה ראיון לא יטרחו להתקשר/לשלוח מייל/מכתב ולהגיד לך "תודה, אבל אתה לא מתאים לנו כרגע". יש כמה חברות שנוהגות כך והן יוצאות מאוד מן הכלל.