עכשיו אני כאן, במוסך.
הרכב של אח שלי דורש קצת תשומת לב, לאחי אין היום זמן לתת לו – אז אני כאן איתו.

קמתי ב 06:15 בבוקר, מזמן אני לא מכיר את השעות האלו.
האויר של הוקר, העייפות ששוקעת ומנסה להתפוגג, הקפה של הבוקר … כל ה"חבילה" הזו מזכירה לי את הצבא – לא ברור למה, אבל זה הדבר הראשון עליו חשבתי כשיצאתי לדרך, פחתי חלון, ונשמתי מלא ראותי את אויר הבוקר.

הצבא שלי היה נחמד מאוד, לעיתים אני מתגעגע.
החברים, הסביבה הלא מחייבת, לעשות את מה שצריך הכי טוב וללכת לישון לעוד כמה שעות. הטוסט – או הטוסט הזה שנראה היום כמו שתי פרוסות לחם עם גבינה צהובה .. אז היה סמל לשפע, סמל לחופש ולמעמד. אם אתה יכול לאכות טוסט מתי שאתה רוצה – יש לך טוסטר ! מלך!

אז כן, בכל דבר יש משהו טוב.
קמתי לקחת את הרכב למוסך, עכשיו אני כאן ממתין … ואני מוצף בנוסטלגיה.

אגב, יופי של מוסך – אתם רואים: אינטרנט, מחשב, פינת קפה מושקעת, חדר ממוזג, שירות מגניב … מעניין כמה זה עולה בסוף…. בעצם, יש לי כ.אשראי של אח שלי אז זה פחות מעניין…