אתמול יצאתי איתה, זה היה בליינד דייט.
אתם בטח מכירים את פירוש המושג בליינד דייט, פגישה עיוורת בעברית:
המשמעות היא, קובעים להיפגש בלי לדעת איך כל אחד נראה, בהתחשב בטכנולוגיה של היום ואפשרויות העברת תמונות נראה לבחורה מאוד טבעי להיפגש בלי להראות קודם, משהו שהדליק לי אור אדום. אבל גם אור ירוק:
1. אינסטנקטיבית, חשבתי שהיא בטח לא נראית טוב.
2. אחרי מחשבה, היא לא חשופה לכל עניין אתרי ההכרויות. שזה פלוס גדול.
אז נפגשנו.
אני אתחיל מהסוף, היה מאוד מאוד נחמד. דיברנו על נושאים בתחומי עניין משותפים (אתם מכירים את חלקם, בצד שלי לפחות): עבודה, דרושים, אינטרנט (מוזר), דייטים כמובן, הסטוריה … ועוד המון.
ישבנו בערך שלוש שעות, קישקשנו קישקושים רבים .
נעימה מאוד. כן, היא נעימה מאוד, חברותית ונוחה, בעלת מבט נעים כל כך, תנועות גוף ציוריות כל כך שפשוט כל אחד נורמלי ירצה לגעת. ללטף. לגונן. לשמור.
ועכשיו לדבר הכי פחות חשוב והכי מעניין. לא נראית לטעמי. איזה מין טעם יש לי, טעם שלא אוהב את הטוב ואוהב את הרע, טעם שמושך אותי למי שאני לא באמת ממש רוצה. אז מה אני ? מי אני ? אני שטחי ? אני חרא של בן-אדם ?
או שאני פשוט טיפש כל כך שהמראה (שמשתנה כל יום … ובשלב מסויים הופך לפחות טוב מיום ליום בכל מקרה), זה מה שמשנה לי…!!! ל מ ה !!!!
אני אפס.
לא קבענו לעוד פגישה כי אני אפס.
3 תגובות
אני ממש לא חושב שאתה אפס..
הרי ברור שלא כל בחורה נראית יפה לטעמו של כל אחד. מראה זה לא הכל, אבל זה משהו. לכן, אם היא ממש ממש לא הסגנון שלך – עזוב את זה ותחסוך לשניכם את הזמן. אבל אם היא על הגבול – תן לזה עוד צ'אנס, אתה עשוי לגלות שמסתתר בה עוד הרבה.
נורמאלי לגמרי. אני פעם הפסקתי לצאת עם מישהי בגלל הבוהן שלה !!! מה יותר דבילי מזה?
אם כבר תחרות אז עד הסוף:
ואילו אני נפרדתי ממישהי בגלל שהיא התגעגעה אליי