במסגרת האימון שלי למרתון טבריה אני מבצע ריצות נפח, ריצות ארוכות, כל יום שבת.
בגדול אני בשלב בו כל שבת אני מגדיל את המרחק בשני ק"מ, אתמול רצתי 17.5 ק"מ (הייתי אמור לרוץ 18 ק"מ), הריצה הייתה ממש כיפית למעט שני דברים: כאב בברך ימין וכאב בשריר התאומים ברגל ימין, שני אלו היו מאוד מציקים והופיעו בסביבות הקילומטר ה12, סחבתי אותם חמישה וחצי קילומטר.

הריצה מדהימה, ריצה שמעל שעה וחצי מרגישה שונה, הגוף נכנס לקצב מאוד אחיד והראש מגיע לשקט שקשה לתאר. אני יכול רק להגיד שלא פעם אני מאבד את הדרך כיוון שאני לא שם לב לדרך, היא הופכת לשולית. מדהים. אנשים / מהמורות / אפילו ברזי מים, כולם פשוט נעלמים לי, שקט מוחלט.

הכאב הזה שהיה לי אתמול קצת לא נוח לי, כולה 18 ק"מ. יש לי עוד המון ריצות לפני עד למרותון לכן אני מתלבט איך לנהוג, יכול להיות שאני אקבע לי פיזוטרפיסט ונראה מה יהיה לו להגיד, תכלס אני יכול לנחש די בקלות. נראה.

ההתרגשות שבריצה רק גוברת, הרצון לרוץ גובר, יותר קשה לי ביום ללא ריצה וביום בו אני אמור לרוץ, הריצה הזו מדהימה !