מדהים כמה שאני לא צריך את החיכוך הזה עם המין האנושי, בני האדם. למה אתם שואלים? אז הנה סיפור מהחיים…
לפני כמה שנים טיילתי קצת בחו"ל, כל מי שהיה שם יודע – ישראלים הם החברים הכי טובים בעולם כשסביבם מדברים בשפה זרה. "אחי" / "מגניב" / "יחד" …. הכל כל כך חם ואוהב – עובדה!
והיום אני נוהג בכבישי הארץ, בשעות מגוונות. איפה "אחי" ואיפה "אחותי" … ? כולם רוצים רק לדרוס אותך. אם אתה לא מספיק רע בכביש, זן פשוט הפגנת חולשה. מי שעוצר לרגע קט – חוטף.
חוטף מימין … הקטנועים, אופנועים, הולכי רגל משוגעים, נהגי עגלות סוסים, ילדים, כלבים, רעש ….
חוטף משמאל…נהגי משאיות, קטעונין ואופנועים, נהגים מוזרים שמביטים במבט שונא, אנשים שקופצים לכביש, אופניים …
תתמהמה לרגע ותפסיד.
איפה האחווה? איפה החברות? איפה הסבלנות? איפה הרוגע? איפה הנועם? איפה ההגיון? איפה השכל?
מאיפה השנאה? מאיפה הלחץ? מאיפה חוסר הסבלנות? מאיפה אוצר המילים? מאיפה הכעס הגדול?
מה זה צריך להיות? הרי כולם רוצים רק להגיע למקום כלשהו…. למה?
תגובה אחת
צודק. נהיה מפחיד לנהוג בכבישים בישראל