אני מרגיש בושה כי הופתעתי. הופתעתי מהעובדה שמדינת ישראל יודעת לעמוד על שלה. הופתעתי מהעובדה שיש לנו כוח להגיב מול תוקפנות. הופתעתי מהעובדה שאנחנו יכולים להעמיד מטרות צבאיות מורכבות …. ולהאמין שנצליח בהם. אני מתבייש שהופתעתי, ששכחתי שיש כאן כוח עצום, שיש כאן אנשים שיודעים לעמוד על שלהם, בנוסף, הופתעתי
אני מאמין שזה משקף את תחושת כולנו, כולנו בישראל. אמנם מדובר במלחמה, מדובר באירועים קשים שקורים לבני אדם שלעיתים אינם קשורים באופן ישיר לעניין, מדובר במלחמה צודקת וראוייה. אלמנט הצפרדע במשך 8 שנים החמאס (חבורת הנבלות הטרוריסטים) הפגיזו את מדינת ישראל בטילים, כאשר לאט לאט, בתוך התקופה, הם דאגו להגביר
אני פשוט נפעם, הקמפיין של אהוד ברק מספר סיפור שאמיתי ברובו. זה משהו יוצא דופן. הכל נכון, מלבד העובדה הפשוטה כל כך: מנהיגות לא לוקחים – מנהיגות מקבלים! הקמפיין של ברק מסביר לנו, שורה אחר שורה, תמונה אחר תמונה, מילה אחר מילה … את מי אנחנו לא רוצים כמנהיג, מי
חיים יבין הוא איש חכם, איש אשכולות, איש מצליח, משכמו ומעלה … איש שבקלות רבה נשאבים לרצונותיו ונשבים בקסמו. חיים יצר סידרה חדשה, את הפרק הראשון ראינו אתמול. ומה שלי יש להגיד על הסידרה ….: א. חד צדדית ומפלה. להציג את הערבים העניים אשר בוכים על מר גורלם בארץ ישראל,
בלי ששמתי לב, המצב הכלכלי משתפר. בלי ללכת לעבוד, בלי לדאוג לחשבונות, בלי להתקמצן על הוצאות ומותרות מיותרות, בלי עבודה בכלל … לא עבודה אישית, ולא עבודה עבודה … בעבר ראיתי שאני שואף להיות במצב כלכלי כמו כל העשירים, ככל שחסכתי ככה התקרבתי אליהם לאט לאט. אם לעשיר היו 100
אני פשוט לא מצליח להבין את ההתנהגות המטופשת הזו! יש כאן מספר אלמנטים שצריך שאתם צריכים לתת עליהם את הדעת: 1. האם פיגועי הדריסה עוזרים לכם במשהו? 2. האם המנהיגים שלכם, הגדולים והיותר גדולים, מתפקדים כמנהיגים או בתומכי פיגועים? 3. האם כל אחד מכם, שמחזיק רשיון נהיגה, רוצה להיות חשוד
כולם כותבים עליה, אסז גם אני. הדבר הכי בולט באולימפידה הוא העוצמה והחוזק של העם הסיני, הם הראו לכולם מי באמת שולט. מי הבוס, מי החזק, למי היכולת והעוצמה ברמה של עם … ממש עם סגולה. אח"כ אפשר גם לראות את החביבות וההשקעה בפן האנושי – הסינים רוצים שנאהב אותם.
למרות היות טומי לפיד, איש שנוי במחלוקת. אדם אכפתי ובעל כוונות טובות שלעיתים לא היה עדין מספיק עם הסובבים אותו, בדעותיו ובמעשיו. מותו הוא יום עצוב. לזכותו יאמר שאפשר לזרם מסויים בעם ישראל, מקום בטוח ומנהיג רתום. שלא תדעו עוד צער, משפחת לפיד. איתכם בצערכם (למרות ובזכות השוני ואי ההסכמה
כמי שגר כאן כל החיים, שמבקש לגדול ולהתפתח במדינה, להקים משפחה, לפתח ולתת, לתרום ולעבוד, לאהוב … אני יכול להגיד שהחיים כאן לא ממש קלים. ברור שתגיד (או תגידי) שאני לא ממש מחדש כלום, ושזה ברור וידוע לכל שארצנו כאילו אוכלת יושביה, שאם צריך לעשות כל מיני "קיצורי דרך" או
לפני מספר ימים כתבתי על: צפרדע שמבשלים אותה לאט לאט – על הסוף שלה. עשיתי השוואה בינה לבין מה שקורה לנו מול הפלסטינאים, שבמשך 8 שנים יורים עלינו קסאמים / טילים, הורגים והורסים לנו את המדינה, את הילדים, את התשתיות. ומצד שני אנחנו מספקים להם חשמל, מים, תרופות, נשקים, טיפול
