כמי שגר כאן כל החיים, שמבקש לגדול ולהתפתח במדינה, להקים משפחה, לפתח ולתת, לתרום ולעבוד, לאהוב … אני יכול להגיד שהחיים כאן לא ממש קלים.
ברור שתגיד (או תגידי) שאני לא ממש מחדש כלום, ושזה ברור וידוע לכל שארצנו כאילו אוכלת יושביה, שאם צריך לעשות כל מיני "קיצורי דרך" או שצריך "לשחק את המשחק" או שכדי לשרוד כאן לפעמים גם כדאי "לעגל פינות" ו "לקשור קשריים" או אולי "לשמן את המערכת" ושכדי להתקדם ממש צריך "למשוך בחוטים" ועוד מיני ביטויים שגורמים לי לצמרמורות ולחששות.

באופן גורף ומכליל אני יכול להגיד שכל המילים והביטויים שציינתי, וכל אלו שלא ציינתי, מדברים על דבר אחד – איך לתחמן / להונות ולעבור על החוק, ולקרא לזה בשם נחמד וחביב שעוזר לעשות את הדברים מבלי להרגיש אשם.

השאלה הגדולה, במדינת ישראל, עצמאות 60, היא: האם זו המדינה שאליה חלמתם?

האם אנשים אלו, ש"למדו" את ההתנהגות הנידרשת על מנת להצליח כאן, הפנימו ומיישמים אותה, הם אלו שהייתם רוצים לראות כאנשים המצליחים של מדינת ישראל.
מה קורה עם מי שלא ? מי שלא מסוגל לספר לעצמו סיפורים, להאמין בהם ולצאת החוצה ולרמות אנשים אחרים.

אני עדיין נאבק כאן, אבל מבטיח שזה לא יהיה לתמיד.

חג שמח.