כשאני נמצא בתחבורה ציבורית, ליד העם שלי, ליד כל מיני סוגים וסגנונות של אנשים, יש הרבה דברים שעולים ובולטים מעל פני השטח. אנחנו כאן כולנו יחד, כשנהג האוטובוס סוגר את הדלת הגורל של כל הנוסעים מתאחד לרגע קט, עד התחנה הבאה.
ילדים, זקנים, צעירים, חכמים, טיפשים, חברותיים ופחות … דתיים, חילוניים, נשים, גברים … כולם באותו חלל קטן שנע במרחב.
כדי להגי בבטחון, כדי להגיע בנועם, חובה להיות אדיבים לכולם.
היום היה מישהו לא אדיב (לא היה כיף לאף אחד גם לו לא).
