כשהגענו לכפר הנוקדים לא תיארנו לעצמנו שזה מה שיהיה.
חודש ספטמבר של 2019 היה בין החופשים, מאחוריו החופש הגדול שרק עכשיו חלף יחד עם החום והדוחק והשאיר את עם ישראל מותש ובעיקר צמא לקצת שיגרה ביתית מבורכת ובעוד שבועות מספר תחל תקופה של שלושה שבועות של חופשת חגים מראש השנה ועד לסוף התקציב לחופשות.

עם ישראל בבית.

מזג אויר נעים, כבישים ריקים מתנועה, מקומות בילוי וחופש אשר מתארגנים לגל תיירות הפנים הבא עליהם לטובה. זה הזמן שלי, הזמן של העצמאיים השולטים בזמן לצאת אל החופש, אל המדבר.

ביום חמישי בשעות אחה"צ העמסנו את הרכב ויצאנו מרמת גן לכיוון המדבר, הקילומטרים הראשונים בעומס התנועה של חמישי הגבירו את הרצון לסביבה נקייה ונטולת לחץ. התקדמנו לאט לאט בין אלפי הרכבים שמבקשים לחזור הביתה לסופ"ש שני של בית, אנחנו בכיוון המדבר.

אחרי כשעה היינו 20 ק"מ מהמרכז, אבל התנועה התדלדלה, השמש ירדה והפיצה אור של חופש, הרכב שלנו בקרוז קונטרול לעבר ערד. אל כפר הנוקדים.

מתמקמים לנו במקום הטוב, מתרגלים לקצב החדש, מרגישים את האויר היבש בחושך האחר של הדרום, נכנסים לכפר הנוקדים ופוגשים את עידו *אם אני לא טועה בשמו, שמקבל אותנו למקום בגינונים ורוגע מדברי מושלם.

הדלקנו מדורה. אכלנו. שתינו. קשקשנו ונרדמנו באוהל (היתושים קמו לארוחה שלהם, אנחנו).

התעוררנו בבוקר, קצת לפני שהשמש עלתה, השקט המדברי חלחל אלינו והוריד את הפעילות המוחית שלנו למינימום, מה שותים, מה אוכלים, מתי יוצאים.

עשינו מדורה קטנה, קפה קטן, והתארגנו ליציאה.

התכנון היה לעשות טיול של ממש, כשיצאנו העמסנו שני זוגות אופניים, בגדים, אוכל ומים לטובת מסע אופניים בן יום ויום טיול רגלי + רביצה בים המלח.

הכל עבד כמו שתכננו, מסע האופניים שלנו היה אדיר, ראינו נופים מטריפים של מדבר, בשקט שלנו עצרנו, שתינו, אכלנו, רכבנו בשטח ובכביש, הגענו לים המלח ואחרי מנוחה קצרה עלינו על אוטובוס חזרה לתחנה המרכזית בערד.
ביום שאחרי קיפלנו את עצמנו לרכב, עזבנו את כפר הנוקדים ויצאנו לנחל … עשינו מסלול מקסים, שבחלקו כלל הליכה במים, שחיה וטבילה בבריכות נעימות עד לסוף המסלול וחזרה.

היה מדהים!
מוזמנים לקרא עוד על כפר הנוקדים