בחיים שלי עברתי לא מעט ראיונות עבודה, ובגלל שאני בחור די "שקוף, כלומר רואים את מה שאני מרגיש, מרגישים את מה שאני יודע ויודעים שאני אומר את מה שיש, תמיד סיפרתי את הכל!

קצת לא נורמלי לשבת מול מאבחנת פסיכוטכנית, בסוף יום מבחנים מפרך (באחד ממכוני האבחון), ולספר לה שאני לא ממש רואה את עצמי יושב 9 – 10 שעות במשרד, כשאחד הבנקים הגדולים שלח אותי להיבחן. אבל זה מה שאני יכול לעשות, אין לי ממש ברירה – אני מספר הכול. אם יש לך ספק בנוגע לתוצאות, נמצאתי לא מתאים לתפקיד.

אז מה אפשר לעשות? האם לספר הכול? האם להסתיר?

אני טוען שלא, חושב שאם אנחנו מבקשים תפקיד שיתאים לנו ממש, צריך לתת למאבחנות/מאבחנים ואנשי כוח האדם לעשות את העבודה שלהם. אני מאמין שהם רואים את טובתו של הארגון ושל המועמד ולכן לא יפספסו מועמד מתאים בשום מחיר (ולהפך, לא יגייסו מועמד שלא מתאים בשום מחיר).

אז אני זה אני, גם בראיון העבודה. בלי משחקים.
ממליץ גם לך להיות (את/ה)