בפגישות הראשונות פשוט התאהבתי, סוג של סם טבעי קשה מאוד. התמכרתי אליו כל כך.
היום, כשההשפעה מתמוססת לאיטה, המציאות עולה בזיכרון.

היו המון סימנים קטנים, פליטות פה, דברים שנאמרו בין השורות, כל אלה סימנו בצורה די ודאית את העתיד לבוא, מכל אלה התעלמתי בהיותי עיוור מהתאהבות.

מדהים אבל נכון, גם היום אני אעדיף להתעלם מאותם סימנים, לשים אותם במגירה דימיונית, וללכת יד ביד לעבר האופק, אם היא רק תתקשר …. הדבר הזה חזק ממני.

בקיצור, לא ממש משנה מה רוצים, מה רואים, מה נמצא לידנו, מה קורה במציאות. מה שמשנה זה איך מרגישים – בשבילי זו תגלית גדולה מאוד בעניין, אני לא יודע אם התובנה הזו נפוצה אצלנו הגברים, אז הייתי חייב לשתף אתכם.