טוב, אחרי שנרשמתי בתחילת השבוע לריצת מרתון טבריה 2012 אני כולי אושר גדול.
בלילות אני חושב וחולם על הריצה עצמה, על איך זה היה בהתחלה בזינוק, איך תוך כדי ואיך ב10 ק"מ האחרונים.
כבר דיברתי עם חבר טוב וביקשתי ממנו שינסה להיות יכול לרוץ 10 ק"מ כדי ללות אותי בישורת האחרונה של המרתון, אבל הוא הבהיר שהו מאוד ישמח לעשות את זה ב500 מטר האחרונים, או ליחלופין במשך 500 מטר כשאני אגיע לק"מ ה32 במרתון. נחמד מצידו.

בכל פעם שאני הולך לרוץ עכשיו, יש בי משהו שדוחף חזק יותר, יחד עם הרצון לעשות את האימונים בצורה מתונה יש בי כל הזמן משהו שמושך אותי קדימה לעוד. העובדה שלפני חודש כבר רצתי מרחק של 16 ק"מ בהרים, ובגלל הפסקה בריצה של שלושה שבועות חזרתי למחקים של 11-12 ק"מ גורמת לי לרצות לצמצם את זה ולהגיע חזרה ל16 ק"מ ריצה במהירות. אני מקווה שזה בסדר.

דבר נוסף קורה לי, אני קורא יותר ויותר על ריצה ועל מרתונים בכלל, מאוד מעניין לדעת מה הבסיס למרתון ואיך בכלל נקבע המרחק הזה 42.195 ק"מ. מסתבר שאין פה איזה משהוא חכם, זה פשוט (פחות או יותר) יצא ככה…

מידי פעם אני אכתוב על הריצות שלי, על החוויה באימון למרתון…
זהו לבינתיים, יוצא לריצה.