יש לי הרגל חדש שאני חושב שמתאים לכל העולם כולו, אני הולך לסרט בערך אחת לשבועיים באמצע השבוע באמצע יום עבודה. הקולנוע ריק, מקסימום היינו 4 אנשים באולם (בשלושת הסרטים האחרונים שראיתי), כמובן שאין תור בקופות, אין תור בקפיטריה, אין רעש והמולה. הכל בול מתאים. קונה לי מילקשייק, נכנס
יום שלם באיזור אילת, ללא מוסיקה, ללא רעש ואנשים רק שקט, נוף מקסים, ספורט ואוירה קסומה. ריצה היא אחד הדברים הכי מדהימים שיש: – אפשר לעשות אותה בכל מקום וזמן. – לא צריך ציוד מיוחד מלבד נעלי ספורט. – אפשר לבד, אפשר ביחד. – אפשר להגיע להישגים או
עיתונאי הארץ ואיש התקשורת ארי שביט אשר התייחס לדבריה של עיתונאית ה"ג'ואיש ג'ורנל" דניאל ברין טוען שפירש "לא נכון" את האינטראקציה ביניהם. לפי דבריה והודאתו הוא תקף פיזית אישה מתוך נקודת מוצא שזה מה שהיא רצתה, היא רצתה שהוא יתקוף אותה מינית. אוי לנו שאלו אנשי התקשורת במדינה. אדם שלא מבין
– בעולם של ויז'ואל חיביים להשתמש בתמונות. – בעולם של ויז'ואל חיביים להשתמש בוידאו. – בעולם של ויז'ואל חיביים להשתמש באינסטאגרם. – בעולם של ויז'ואל חיביים להשתמש בפייסבוק. – בעולם של ויז'ואל חיביים להשתמש בגוגל פלוס. – בעולם של ויז'ואל חיביים להשתמש סנאפצ'ט. – בעולם של ויז'ואל חיביים להשתמש בימי
בשעה טובה השלמתי את הקורס הראשון שלי בבית ספר לצילום! איזה כיף, עשיתי אותו בבית הספר של אלון קירה, בתל אביב, קורס צילום נוף. היה מקסים! קבוצה נהדרת, הדרכה מקצועית, אהבה וידע אין סופים בצילום ולצילום. מרוב התלהבות קבעתי לי שלושה ימים של טיול עם אחד המשתתפים בקורס שנעשה בדרום
מתקן טעות שעשיתי כבר מספר פעמים בבלוג 🙁 כיוון שלא יכולתי לעבור על כל הפעמים בהם השתמשתי בטעות בשם מיכל קיסינגר או מיכל קיסינג'ר כשבפועל התכוונתי למיכל גינוסר המקסימה מחברת אימג'יק הפקות, אני כותב את הפוסט הזה כדי להבהיר שתמיד תמיד התכוונתי למיכל גינוסר (היא היא האדם המקצועי, המוכשר, שמייצר
חבר שלי (לא חבר חבר … חבר ילדות) עובד בחברה ענקית, חברה שיודעת לפנק את העובדים שלה. בגלל (או בזכות) שחבר שלי וחברה שלו כבר לא חברים, הם נפרדו לפני חודש וחצי בערך, חבר שלי הזמין אותי לאירוע שהחברה שלו הפיקה בצפון, משהו לעובדים בחופש הגדול. כיוון שחבר שלי שיריין מקום
כשאני נמצא בתחבורה ציבורית, ליד העם שלי, ליד כל מיני סוגים וסגנונות של אנשים, יש הרבה דברים שעולים ובולטים מעל פני השטח. אנחנו כאן כולנו יחד, כשנהג האוטובוס סוגר את הדלת הגורל של כל הנוסעים מתאחד לרגע קט, עד התחנה הבאה. ילדים, זקנים, צעירים, חכמים, טיפשים, חברותיים ופחות … דתיים,
בבית הספר, כשעליתי לכיתה א', הזיכרון החזק שלי הוא שההורים קנו לי ולאחי שולחנות כתיבה. איזו התרגשות! המגירות חולקו שווה בשווה, מגירה עליונה עם מפתח, מסילות מדפים בגבהים שונים, שולחן ליד שולחן אבל מאוד פרטי, כיסא נוח לכל אחד. איזו התרגשווותת! אחרכך במדינה רחוקה אי שם, עברנו, הזיכרון החזק
חיפשתי וחיפשתי מעצב או מעצבת לאתר שאני מקים, משהו פשוט. שלחתי בקשות להצעות מחיר לפי הגדרות שכתבתי לעצמי (כמה דפים, כמה סוגי דפים, מה בכל דף, שפות, מה חשוב לי יותר ומה פחות …), שלחתי לאיזה חמישה או שישה מעצבי אתרים. התגובות ממש מאכזבות. תהליכים ארוכים, מחירים בשמיים, תנאים והגבלות
