עוד אחד מההשלכות וההבנה שנוצרה במהלך השנתיים האחרונות היא זווית הראיה המעט שונה שהתגבשה אצלי ואצל חלק מחברי היקרים לי מאוד, שהעבודה היא לא חיינו. בניגוד למה שאומרים בדורות הקודמים, אפילו חלק מהדור שלי, אני אינני רואה את העבודה כמהות חיי, למזלי יש לי את האפשרות להרוויח פחות ולחיות יותר
אני לא יודע מה יהיה כאן, חוסר היציבות זועק לשמים. אחת המסקנות המרכזיות שאני מסיק מהתקופה האחרונה היא שהמדינה שלנו, מדינת ישראל, יכולה להתקיים ולצמוח גם בלי בנימין נתניהו (שכבודו במקומו מונח) ובלי חברי הליכוד (שבאופן כללי אין לי שום כבוד אליהם, לפחות לא למי שצועק, שנוהג באלימות מילולית, שמתנהג
חזרתי מטיול קצר בחו"ל.במהלך השבועיים האחרונים ביליתי במספר ערים ברחבי ארה"ב באזור סן פרנסיקו המקסימה, היפה, המגוונת. במספר הזדמנויות הזמנתי סיורים בעיר, בפוסט נפרד אני אפרט עליהם קצת יותר, אבל היום אני אתמקד בציורי קיר, ציורים שמקשטים אזורים רבים ברחבי סן פרנסיסקו ומהווים חלק בלתי נפרד מהעיר עצמה (שלא כמו
איזה כיף, כתבתי שאני בדרך לחפש עבודה חדשה וממש באותם ימים, קצת אחרי, קיבלתי הצעה מפתה (מאוד) מהחברה אשר בה אני עובד לקידום משמעותי בתפקיד ובשכר. כשאני אומר קידום משמעותי אני מתכוון לזה במאה אחוז! התפקיד החדש שלי יהיה תפקיד ניהולי אליו שאפתי, תחתי יהיה בין שלושנ לחמישה פרוייקטים ענקיים
הכרישים באים, האם זה הזמן לקפוץ למים? מלא מלא חברים שלי מתחילים לדבר על כרישים בכל פעם שהפרומואים לתוכנית עולים, כמה ימים אחרי השידור האחרון בעונה הם שוכחים ו"נרדמים" ולא מזכירים את זה יותר – עד הפעם הבאה. בכל פעם אני מציע להם לעזוב הכל וללכת עם הרעיון שלהם, לא
פעם, לפני עשר שנים בערך, אולי קצת יותר, החלפתי עבודה כל שנה וחצי, כשאני רושם שהחלפתי עבודה אני מתכוון לממש שינוי מהותי, כלומר חברה חדשה, תפקיד חדש, תחום אחריות שונה, מנהלים שונים כמובן, שכר ותנאים אחרים, הרגשה שונה בכל בוקר ועוד ועוד. כל שנה וחצי, כל 18 חודשים, כל 80
הוא רץ, הוא רץ כבר עשרים שנה, אולי לא בדיוק עשרים אבל הוא רץ כבר הרבה מאוד זמן, ולמרות זאת עכשיו, ברגע הזה ממש, בין חוף ים ביום סגריר ואפור לבין כביש צר בלתי מתוחזק שנמתח לאורכו, כואבת לו הרגל, הברך ברגל שמאל עושה לו צרות מידי פעם, ועכשיו הגיע
פספסתי ממש עם הרגע הזה, היום שבוא הייתי מול המחשב, המניה כמעט והגיע לערך בו רכשתי אותה כמה חודשים קודם לכן. הייתי גרידי ורציתי שתעבור כבר לרווח. ביום שאחרי היא שוב, שוב צנחה ביותר מעשרים אחוז. מאז היא צוללת, עכשיו אני במינוס שבעים או שמונים אחוז, שהם פחות או יותר
כחלק מתרגילי הכתיבה שאני עושה, סוג של עבודה פנימית עם עצמי, אני מאפשר לעצמי לשבת במשך כמה דקות, פשוט להתנתק מהעומס של היום, של החיים, להרגיש את החיים שלי בצורה ישירה, בלי פילטרים של שיפוט או השוואה, אפילו בלי הרצונות שלי או השאיפות. פשוט לשבת רגע ולהרגיש. אז עכשיו, אני
אני סתום. יש לי סתימה כל כך חזקה שחוסמת לי את המחשבות. ביום יום זה לא כל כך מורגש, אבל כשהשמש שוקעת, בעונה הזו היא דואגת לצבוע את השמיים בגוונים של צהוב, כתום, ורוד אדמדם, היא צובעת את השמיים ואת הארץ, הבניינים והחלונות מקבלים צבעוניות חדשה והמוח שלי מתחיל להרגיש
