בסוף השבוע הראשון שאחרי הסגר, יצאנו כמה חברים לרכב בשביל ישראל לאופניים בדרום. אני אספר בכמה מילים עלינו: אני – רוכב בינוני מינוס, יש לי אופני שטח שקניתי במחיר מופקע בעקבות הקורונה (ממש לפני 6-7 חודשים), ניסיון הרכיבה שלי מסתכם בכמה מאות ק"מ בעיר ובפארק הירקון, בשבילי אופניים ועל דשא.
עבודה מהבית הפכה למשהו מאוד מקובל בשנה האחרונה, כל הצעת עבודה שניה מתייחסת לאפשרות העבודה מהבית, אם באופן מלא או חלקי (כאשר חלק מהמשרה מתבצעת מהבית וחלק מהמשרה ממשרדי החברה). הדבר פתח אפשרויות רבות למי שמתגוררים רחוק ואפילו הביא משפחות שלמות לעבור ממקום מגורים קרוב לעבודה ויקר למקום מגורים קצת
לפני מספר ימים המלצתי לכם על חברת ניוטון חיפוש פטנטים בכל הנוגע לפטנטים, להמצאות ולחדשנות. ההמלצה באה ממקום אישי ומניסיון עבודה מול חברת ניוטון ומול מנכ"ל החברה, ישראל טויטו. בעקבות הפוסט שלחו לי מספר מיילים עם שאלות בעניין חיפוש פטנטים חינמי ובאילו כלים אני משתמש לטובת חיפוש פטנטים. אז כדי
אני מכיר את ניוטון חיפוש פטנטים מאז שהייתי חייל משוחרר עם רעיון מדהים לפטנט, בזמנו פגשתי את ישראל, מנכ"ל ניוטון חיפוש פטנטים, איתו קיימתי פגישת ייעוץ לפני הזמנת חיפוש פטנטים ואח"כ גם פגישה על תוצאות דו"ח החיפוש שנתן לי אור ירוק להתחיל את תהליך רישום הפטנט. מאז רשמתי את הפטנט
אז כמו כולם, לפחות כמו מי שהצליח להישאר בעבודה בזמן הקורונה, גם אני עובד מהבית כבר חודשים ארוכים. העבודה מהבית שונה לחלוטין מהעבודה במשרד ודורשת ממני (ונראה לי שמכל מי שעובדים מהבית) יכולות נוספות. כיוון שאני לא הורה, לפחות לא כרגע, אני מתאר לעצמי שההורים שעובדים מהבית נתקלים באתגרים קשים
כמה התלבטויות, כמה שאלות, כמה מחשבות וקונספירציה!כאילו לאנשים כבר אין אמון, אפילו לא בעצמם. בשבועות האחרונים, מאז החל מבצע החיסונים בארץ, אני שומע יותר ויותר אנשים ששואלים את עצמם ואת הסביבה שלהם אם כדאי או לא כדאי להתחסן, אם מדובר במהלך כלל עולמי למעקב אחרי האנשים או שזה חיסון נגד
תקופת החל"ת יחד עם תקופת האבטלה והעבודה מהבית מתערבבות לכדי עיסה של פרקים וסדרות שונות ומשונות של נטפליקס עם פסקי זמן שתשומת הלב עוברת ליוטיוברים מכל העולם וסרטי DIY משונים. השאלות שלכם, חברים יקרים, שותפים לגורל, קולגות מהעבודה מגיעות אלי מכל ערוץ תקשורות אפשרי, וואטסאפ, מיילים, טלפונים. אז החלטתי לייצר
לא מדובר בחברה היקרה שלי, לא ה girl friend שלי אלה החברה אשר בה אני עובד. אני עובד בחברה אבל כבר כמה חודשים טובים שאני עובד בחברה מהבית. בעקבות העבודה מהבית, והעובדה שזה כנראה מה שיהיה בחודשים הקרובים, קנו לי כספת ביתית והתקינו לי אותה בתוך הארון שלי, לא שהיה
מזמן לא כתבתי על סרט, לא כתבתי על סרט כי לא הייתי בסרט. הסרט הזה שאנחנו חיים בו בחודשים האחרונים, הסרט שבגללו אין אפשרות ללכת לסרט, לנסוע למשפחה, לטוס לחו"ל, הסרט הזה שמשתנה עם הזמן והופך לסרט אימה שאף אחד לא הזמין או רצה. הסרט הזה עוד לא נגמר. אני
אני מוצא את עצמי בישיבה, לא, אני לא מתכוון לישיבה בה לומדים תורה, אלה לתנוחת ישיבה. בימים אלו לצערי אני חייב להשתמש בתחבורה ציבורית, כשאני מתיישב באוטובוס אני מרגיש איך הקורונות הקטנות מנסות להתקרב אלי, ממש פחד אלוהים. אחרי הישיבה באוטובוס אני נכנס למשרד ומתיישב בעמדה שלי, שם אני יושב
