תמיד הייתה לי בעיה עם לופטים, אירועים בלופטים נתפשו אצלי כמשהו מאוד זול שמיועד לפעילות מאוד מסויימת. לא התחברתי לזה. אבל עכשיו גדלתי קצת, הזמינו אותי והלכתי לאירוע בלופט במרכז הארץ, האירוע היה צפייה משותפת בשידור ספורט על גבי טלויזיית ענק שמחוברת למערכת סאונד משוכללת. כך היה: רצינו קצת
קניתי לי מצלמת אקסטרים שלפי התוכניות תשמש אותי כשאני רץ (בתקווה), כשאני רוכב באופני השטח וכשאני צולל. המצלמה עצמה חדשה באופן יחסי ובעלת ביקורות טובות בכל העולם, גם הצלם התת מימי חגי נתיב כתב המלצה על יכולות המצלמה והשימוש בה. הרשמים שלי מהזמן הקצר איתה (ואני ארחיב כשאצבור עוד
אני ממש מתלבט לגבי חוג צילום. יש לי איזה משהו שאומר, אולי אני אהיה צלם כשאהיה גדול, צלם מוכר ומוכשר שמביא תמונות נדירות מכל העולם ! צלם בעל שם עולמי ! אבל מיד אחרי, אני פותח את האינטרנט ומוצא שאני וכל העולם כבר צלמים, כולנו מעלים תמונות בכל יום לכל
אני מתרגל (עושה) יוגה, על זה כתבתי בעבר. בסטודיו נעים ואינטימי אני מתרגל יוגה בהוד השרון, המדריכה /מנחה היא דנה (לא סתם קוראים למקום דנה יוגה) והכל פשוט נפלא. כרגע אני עדיין מתרגל רק פעם אחת בשבוע, עניין של זמן ועלויות, אבל בהחלט מרגיש שינוי פיזי (בשבילי, הפיזי הוא העיקר כיוון שזה
כמה זמן עבר מאז הטיפול האחרון, ניסיתי להיזכר ולא ממש הצלחתי, יותר משנה, יותר משנה וחצי, יותר משנתיים … יותר מידי זמן. היום היה לי חופש מעבודה וחופש מהלימודים אז הקדשתי את כולי לאקווריום מים מתוקים שיש לי, כל-כולי. טיפול תקופתי לאקווריום מים מתוקים שלי כלל: – החלפת פחם
ברור שיש כאלה שלא יסכימו, שיגידו דברים, שירתעו ויסתובבו אחרי כמה דקות, אבל (וזה אבל גדול) תרגול יוגה זה דבר מדהים. בלי להתייחס לרבדים הרוחניים אליהם אני לא מתחבר ממש, עבורי הם כמו סיפורים שמישהו מספר לי (כאלה עם מוסר השכל או תובנות), אבל החלק הפיזי מאוד מדבר אלי מאוד
אני רץ מלא זמן, כמו שכתבתי לכם וכחלק מהדרך שלי בריצה התכוננתי לריצת מרתון טבריה בשנה שעברה וגם בשנה הנוכחית, בשני המקרים הייתי צריך לעצור את הכל ולוותר על הריצה בגלל פציעה. לקחתי אחריות, נשכתי שפתיים, עברתי מהלך נפשי משמעותי עצם הוויתר הראשון ובייחוד בשני. המרתון השני היה אמור לקרות,
פעם, לפני כמה שנים, שני רצים החליטו לשבור שיאי ריצה ולעשות מסלול לאורכה של מדינת ישראל, מדן ועד אילת. אם זכרוני אינו מטעה אותי, התכנון שלהם היה לרוץ בשעות הבוקר המוקדמות מרחק של 30 ק"מ, ובשעות אחה"צ 30 ק"מ נוספים, סה"כ 60 ק"מ ריצה ביום (שהם יותר ממרתון וחצי ליום).
הפוסט הקודם היה רובו ככולו על העבודה שהושקעה במרתון טבריה, קצת על האכזבה שלי ועל התוצאה הסופית הקשה מבחינתי. היום אני רוצה לחלוק איתכם חלק ממה שכתבתי אחרי הריצה האחרונה, זו שעשתה את השינוי והפכה אותי מהמתאמן למרתון טבריה למי שמחפש פיזיותרפיסט שיציל אותו. ריצה אחת יותר מידי
איזה כיף לגלות שיחד עם כל השינויים החברתיים שקורים בתקופה האחרונה, הרשתות החברתיות, האפשרות לשכור ולהשכיר רכב פרטי לכל אחד, היכולת למצוא מקום לישון אצל אדם פרטי בחדר או אפילו בדירה שמוצעת להשכרה בערים השונות בעולם, כל זה כבר כאן. מדהים. יחד עם האפשרויות החברתיות הללו יש טרנד חדש מתפתח
