בהמשך למה שרשמתי על אמריקה, עוד כמה תובנות שלי לגבי קניות באמריקה 1. הכל מושג עלויות מרבית הדברים באמריקה נמוכות בהרבה ממה שאנחנו רגילים בארץ, התחושה שהכל מושג חייה וקיימת בכל תחום ובכל רגע, דואגים להעביר לך את המסר שגם אם אין לך את האמצעים לרכוש משהו יש מי שיתן
לאחרונה נהיה לי חשק לצלם, המרדף אחרי התמונה המושלמת, ההמתנה והציפייה, הרגע בו אתה יודע ללחוץ ולהקפיא את הרגע. הטבע שלנו הוא לצוד – היום הצלם הוא הצייד (בלי להתחשב באנשי מלחמה אמיתיים). כל אחד יכול להרגיש ולרדוף אחרי התמונה המושלמת, היום הציוד הבסיסי שמאפשר צילום ברמה גבוה
יצאתי חופש קצר ולא מזמן חזרתי, נכון שהתגעגתם ? איפה הייתי ומה עשיתי תוכלו להבין מתוך הדברים שאני אכתוב, לא בטוח שאני אצליח לכסות את כל השבוע במלואו אבל בהחלט אנסה להעביר את עיקרי הדברים פה בבלוג היקר שלי. טבעי מבחינתי להתחיל מהסוף, העובדה שאני פה עכשיו אחרי שעשיתי
הצליחו לקחת אותי לסרט הערת שוליים. בניגוד למנהגי לגבי סרטים שמונע ממני או במילים אחרות מגן עלי מפני סרטי בנות איכותיים בהם נידרש מהצופה להיות אקטיבי משהו בתהליך הצפייה ותומך בכל הנוגע לסרטים ללא עלילה וללא מסקנות או תובנות על החיים מלבד "אם יורים עליך – תברח" או "הטובים מנצחים
אתמול נסעתי לחבר טוב שעשה מסיבת סוף "המירוץ למיליון" והזמין כמה חברים וחברות להקרנה ביתית. התקבצנו לנו לפני מסך המקרן המאולתר לצפייה משותפת, המעודדים השונים מוכרים ולא מוכרים התחלקו כמעט שווה בשווה בין שלושת הזוגות שהגיעו לגמר, בנות – בעיקר עבור בר ואינה ועקיבא וענהאל, בנים מחולקים בין עקיבא וענהאל ואורן
יש אנשים מוכשרים כל כך, זה מדהים כל פעם מחדש (בייחוד אחרי שאני רואה ציורי קיר)! אתמול (או בעצם היום) היה משחק הסופרבול השנתי שלי, אני לא רואה סופרבול במהלך העונה בין השאר כיוון שהמשחק ארוך מאוד ואין לי טלויזיה בבית (גם על זה אני צריך לכתוב מתישהו) אבל כשמגיע
איזה בעסה, אין לי שום דרך להביע את התסכול מהפציעה הזו. פשוט בעסה. עשיתי הכל לפי הספר, הכל ! ריצה מתונה מאוד, ריצה איטית חיסית למהירות שאני מסוגל לרוץ, תזונה נכונה לפני הריצה, תזונה נכונה אחרי הריצה, ג'לים תוך כדי ריצה כל 8 ק"מ, הקפדה על שעות שינה ומנוחה,
איזה דבר מדהים זה להיות יכול לחשבו על פטנטים חדשים כל יום ! איזה יופי זה להיות יכול להביא לעולם המצאה שתקדם אותו ותעשה משהו חיובי ומדהים ועוד להרוויח מזה באופן אישי ! כתבתי הרבה על עבודה, על חיפוש עבודה ועל הקושי שיש בזה, אפילו על החוויה האישית שלי מעבודה
הדרך יפה, הנוף מדהים, התחושה נהדרת … זה מה שעובר לי בראש ביום שבת האחרון בו אני עובר על פי 23.71 ק"מ בפארק הירקון. בנחישות ובזהירות, בסבלנות והתרגשות, באהבה וחתירה למטרה, קילומטר אחר קילומטר עד למטרה. אחרי שבנקודה זו ממש, לפני חודשיים בערך, הכל עצר, הגיד נמתח והיה לתמרור
יש לי חודשים אינטרנסיבים נפשית בכל מה שנוגע לריצה, אני לא יודע אם עקבתם אחרי בעניין ועבור מי שלא (כמו שתמיד אומרים במהדורות החדשות שחוזרות וחוזרות וחוזרות על אותן כותרות מידי שעה כל ערב בטלויזיה), אני אתן את התמצית פה: – נרשמתי למרתון טבריה הקרוב, שמתקיים ממש בשבוע הבא,
