נכון שאנחנו לא מתאימים. לפחות זה הרושם שנשאר לי ממך, כמו הטעם שנשאר בפה אחרי שאוכלים שוקולד, כך גם הרושם הזה. עדות למה שהיה – שיהיה טוב וקצר מאוד.

אני לא יודע למה אני כותב את זה, וברור לי שאני אצטרך לתת הסברים, מתישהו וכנראה למישהי,  אבל זה יושב לי בלב ובראש כבר יותר משבוע שלם, חשבתי שאולי זה  ירד לי מהראש אחרי שאני אכתוב – אז הנה, עוד מאמץ קטן ואולי מצאתי קצת שקט.

את מיוחדת מאוד, ברור לי שאת יודעת שזה מה שאני חושב (ושזו המציאות), ואחד הדברים שהכי הייתי רוצה עכשיו זה שנתאים. אבל אנחנו לא מתאימים, ואני לא כותב את זה כי סתם בא לי, או כי זה משהו שנראה לי, אלא מתוך ניסיון. מתוך כמעט ארבעה חודשים של יחד. גם כן יחד. לא ממש יחד. אבל היה פוטנציאל ליחד … שלא ממש מומש.

חבל לי, וגם קשה עם האופן שהכל הסתיים, אבל כנראה זו באמת הדרך היחידה שלנו.

היו רגעים שכל מה שרציתי היה אותך, וזה משהו טוב (אפילו היום, כשזה קצת כואב).