עיצוב וריהוט, הבית הקטן שלי …

שלוש. 3. שלוש אורחות מקסימות. ש-ל-ו-ש!!
בסוף השבוע האחרון אירחתי כמה אורחים, בהם היו גם בנות /נשים /לא גברים … איך שקוראים למין היפה.

כשאני מארח אני מארגן ומנקה את הבית כך שיהיה מצוחצח, אני מסדר וממקם כל דבר במקום המיוחד לו שיהיה נעים, אני מכין לפחות פי אחד וחצי אוכל ומביא לפחות פי אחד וחצי מקומות לשבת, אני מתמסר לאירוח.

אירחתי. היה נהדר.

שלוש נשים שלא מכירות, לפחות לא הכירו לפני נתנו לי את אותה ההערה על הבית שלי!
למה זה כל כך משמעותי … ובכן, הן השתמשו באותן משפטים, באותם אנלוגיות, ודיברו על אותו הדבר – אותו המסר!

אני בלאגניסט, אני לא מסודר וחייב מישהו שיבוא ויעצב לי את החדר. את הבית.

ככה זה התחיל…ואלו רק משפטי הפתיחה:

11:10
"אז אתה שומע? מקסים פה"
"האוכל, החברים, החברה"
"תגיד, זה נוח לך שהספה ככה מול החלון, אולי תסובב אותה ככה …מה אתה אומר?"

11:17
"אני לא מעצבת פנים, רק קצת יודעת על אסטטיקה"
" קבל טיפ, תשאל .. פשוט תשאל את מי שהתיישב על הספה איך זה מרגיש לו"

11:30
"איזה יופי של בית, בדיוק כמו הכיוונים שלנו .."
"הספה שלנו שמנו לכיוון מערב כי זה הכי מתאים, למה בחרת דווקא לשם ?"

אני יודע שאני לא מעצב, בטח שלא מעצב פנים. אבל באמת … זה מתוכנן?

המשך השיחות היו על כמה שהן לא מעצבות ולא בדיוק יודעות אבל שווה לי לנסות לכמה ימים, אפשר שעכשיו נזיז את החדר ונסדר את הכיוון של הספה….. יש פה חברים שיעשו לנו.

בסוף הזזנו את הספה תוך כדי אירוח.

אירוע חברה

חבר שלי (לא חבר חבר … חבר ילדות) עובד בחברה ענקית, חברה שיודעת לפנק את העובדים שלה.

בגלל (או בזכות) שחבר שלי וחברה שלו כבר לא חברים, הם נפרדו לפני חודש וחצי בערך, חבר שלי הזמין אותי לאירוע שהחברה שלו הפיקה בצפון, משהו לעובדים בחופש הגדול.

כיוון שחבר שלי שיריין מקום לחברה שלו לפני שהם נפרדו, היה מקום נוסף לאירוע חברה שהתקיים בצפון הארץ (איפשהו), קיבלתי הזמנה לאירוע.

מעולם לא הייתי באירוע חברה, שנים רבות לא הייתי בצפון, אז אירוע חברה בצפון היה מושלם בשבילי וגם נתן לי ולו קצת זמן איכות יחד (מוסיקה, ספורט ימי, המון אלכוהול … וכמה בחורות נחמדות מאוד שעובדות בחברה). היה כיף ענק!

המסקנות שלי מהיומיים האלו הן שהפקת אירוע חברה בצפון זה דבר הכרחי בכל חברה ועבור כל עובד, אפשר שיהיה אירוע של יום או יומיים, אבל חשוב לתת לעובדים משהו חזרה. משהו שאומר שהם בעלי ערך לחברה ושהחברה משקיעה בהם חזרה.

הרושם שלי הוא שכולם נהנו (למעט אחד שראיתי שהוציא את כל מה שהיה בתוכו בלילה, ליד גלגל המשאית שחנתה בחוץ), שרמת הקשר בין העובדים והתקשורת בין המנהלים והעובדים עברה לרמה אחרת. 

לפי מה שהבנתי, זה אירוע החברה הראשון שמתרחש במהלך יומיים ולא יום אחד בלבד, והמנהלים מרוצים מהתוצאות.

הייתי עובד שם, אבל לפחות חבר שלי שם … והזמין אותי איתו (תודה חבר).

תפוחים מן המדבר (הסרט)

איזה סרט מדהים, כשהוא הסתיים חשבתי שהוא רק מתחיל, לא רציתי שיגמר, רציתי עוד.
אין הרבה סרטים מהם אני יוצא עם תחושה כזו, בטח ובטח לא אם רצון לעוד … תביאו עוד כזה!

סרט חזק, שחקנים, תסריט, בימוי .. הכל מושלם.

כיוון שאין לי רצון לעשות לכם ספויילר, פשוט לכו לקולנוע, קנו כרטיס ושבו להנות.

הגעתי אליו כי הזמינה אותי ידידה מקסימה, ואני הזמנתי ידידה מדהימה והיא הזמינה ידידה נוספת. אני + שלוש יפיפיות בקולנוע – גם זה תרם לחוויה בלתי נשכחת, חוויה חברית כל כך מהנה.

לכו לסרט תפוחים מן המדבר, לכו עם חברים. לכו לבד. סרט חובה.

איתך אהבתי

איתך זה תמיד אחרת. תמיד אוהב אחרת. תמיד רוצה את אותו הדבר.

איתך אהבתי להיות, אהבתי את ההרפתקאות והריגושים, כל הזמן רציתי לראות אותך גם אם לא התגעגעתי.
איתך אהבתי את השיחות עליך, כשדיברתי עם מישהי אחרת שחשבתי שאהבתי.
איתך אהבתי את התנועה שלך אלי.
איתך אהבתי את הפשטות, את השמחה, את הנתינה והאהבה שלך, אהבתי לשכב איתך כל כך.
איתך אהבתי את מי שאת, את הילדה האחרת, המיוחדת שכל יום נותנת לעצמה ביטוי.

איתך אהבתי. איפה אהובתי?

החזיק חודשיים וחצי

היה שינוי, בהחלט היה שינוי.
שינוי תפיסתי, שינוי כוונות, שינוי פרדיגמות ואמונות.
היה שינוי ביחס שלי לתחושות של עצמי, היה שינוי ברצון שלי, שינוי במה שראיתי.
היה שינוי גדול.

תוצאות השינוי:
זה החזיק חודשיים וחצי.
ראיתי המון המון טוב בדרך, טוב שלא ראיתי בהתחלה.
ראיתי איך אני יכול לשלוט בעצמי, בתחושות שלי (עד רמה מסויימת).
ראיתי את הגלגל הזה של תחושה שמובילה להתנהגות שמייצרת תחושה בצד השני שמובילה להתנהגות … וכל הלאה.
ראיתי וחוויתי.
רציתי להצליח לשים בצד עוד משהו אחד.
רציתי לשים אותו בצד ולחשוב שהוא פחות חשוב לי.
לא יצא.
הוא חשוב.
הוא בלט בהיעדרו, היה שם בלי להיות והוא זה שעצר הכל אחרי חודשיים וחצי.

מה עכשיו?
עכשיו שוב.
עכשיו שוב מההתחלה.
עכשיו, שוב חיפוש, שוב התאמה, שוב טלפון, שוב רושם, שוב …

נושם עמוק, מבין ונמצא כאן.
לא מוכן לשוב, עוד מעט כן.

משחק החיקוי

נכנסתי לסינמה סיטי בכוונה למצוא "סרט של בנים" כמו שאני אוהב, בעצם אולי נתחיל בבית.

 

יום חמישי, ערב, אחרי שבוע עבודה קליל, אחרי שבשבת היא אמרה לי שזה לא מתאים יותר, שאחרי חמישה שבועות היא ציפתה להרגיש שאני יותר קרוב אליה מבדייט הראשון. היא צודקת, זה לא היה רחוק מהמציאות.

 

יחד עם זה אני הייתי נותן לזה עוד סיכוי, לא כמו בעבר, הפעם זה התבשל אצלי על אש קטנה, כבר מההתחלה ראיתי איך אנחנו לא מתאימים, איך זה לא מסתדר לי בדיוק במשבצת של האישה שלי. אבל כן רציתי. ראיתי במודע את הטוב (רציתי לכתוב שראיתי רק את הטוב, אבל זה לא יהיה מדוייק), הערכתי מאוד כל פיסת מידע או הבנה לגביה. כמה היא טובה כבן אדם, כמה טוב לב …

 

חמישה שבועות, לאט לאט דברים נבנו אצלי, עדין לא מספיק, אני יודע, אבל נבנה אצלי משהו אחר.

 

היא הפסיקה את זה ברגע, בשיחת טלפון, במילים מדודות ונכונות, בעצב גדול מצידה. אחרי השיחה אני עוד יותר מעריך אותה.

 

היא צודקת.

 

אז זה התחיל בזה והגיע לסרט משחק החיקוי, נכנסתי לקולנוע, ביקשתי "סרט של בנים" … קניתי כרטיס לסרט שהתחיל לפני 6 דקות. נכנסתי לאולם בלי המילקשייק שרציתי (היה מלא תור).

 

הסרט התחיל אצלי בהיסוס כלשהו, קצת איטי לי, קצת לא הבנתי איך הוא "של בנים" (עכשיו שאני חושב על זה, זה בכלל לא סרט של בנים, לפחות לא לפי איך שאני רואה את זה), עלילה שנבנתה בחוכמה בהדרגה, עלילה שמבוססת על סיפור אמיתי, סיפור קשה של אנגליה, של אלן טיורינג (מיהו אלן טיורינג), של מלחמה, של חוכמה של אדם וטיפשות של מדינה.

 

סיפור על גאון, על אהבה, על מלחמה ועל עוד המון … יצאתי טיפה דומע מאחת מסצנות הסיום, ומופתע ממשפטי הסיום שפירטו על "אחרי הסרט" שזרק אותי ישר לאינטרנט לחפש מידע על הבחור.

 

ממליץ בחום על הסרט משחק החיקוי, לא "סרט של בנים", הרבה יותר מזה!

(תודה לבחור שמכר לי את הכרטיס בסינמה סיטי)


ולגבי המילקשייק, יצאתי מהסרט, נסעתי להרצליה פיתוח, קניתי לי מנה אישית של פיצה איכותית (טוני וספה), אחרי קינחתי בגלידה סיצילייה (תודה למוכרת שראתה את המצוקה והסכימה למכור לי למרות שכבר היתה בניקיונות ובסגירת החנות), באוטו, בדרך, דמעות של עצבות ירדו לי מהעיניים תוך כדי התענגות על הגלידה.

בליידיים, אני בלי ידיים!

הקרון עולה ועולה, האויר הופך מעט דליל, הלחץ באוזנים משתנה – עננים מסביב … היי…

חסר פס במסילה, חסר עוד פס, לא נורא הקרון עובר את הרווחים שנוצרו בתקתוק קטן ולא משמעותי ממש.

סודה! עוד כמה מטרים וחסרים שישה פסים, משהו עקום שם … לא נראה משהו. בחריקה צורמת הקורון עובר גם את זה. אני בלי ידיים!

לוקח נשימה, מרגיש תנועה קלה של הקרון, ורואה שלושה גלגלים עפים להם למטה … בלי ידיים!
כבר לא צריך לחפש את הירידה, כמה מטרים לפני, שם כבר אין ממש מסילה. הקרון מסתובב סביב עצמו, מתפזר לתוך ענן וכמו בסרט מצוייר, תלוי לרגע באויר, מתבונן ורואה שאין מסילה, שבכלל לא היתה מסילה.

לוקח נשימה עמוקה, מחייך חיוך גדול … איזה פלא זה!

איזה פלא זה, כל פעם מחדש

יש דברים שאפשר להתגעגע אליהם בלי לזכור עד הסוף איך הם מרגישים, כאלה שאתה יודע שאתה רוצה אבל פחות יודע להסביר איך הם מרגישים ולמה אתה רוצה אותם. עד שהם חוזרים ומופיעים.

החמימות שמתחילה בנקודה אחת מסויימת, בלתי מוגדרת, מתפשטת ומתפזרת בכל הגוף ומשאירה אחריה ניקיון ומקום לעוד. העיוורון שמלווה, תחושת האופוריה ו"עיגול הפינות" שעכשיו אני ער לה קצת יותר אבל לא "סופר" אותה ולא מעוניין להתייחס אליה, התגעגעתי לזה כל כך ולא ידעתי. איזה דבר זה.

אז הנה אני, שוב מול עצמי ומול התחושות האלה, נע עקב בצד אגודל ומודע לכל פעימה ופעימה.
בשלב הזה ידוע וברור שאין לי את המידע הדרוש כדי לקבוע משהו מהימן מספיק, אבל הצד השני שלי כבר מוכן להמר על תקופה ארוכה, על אושר ושמחה, על משהו טוב מאוד.

הרכבת עוד בדרך למעלה, צוברת גובה – אני מרגיש את הירידה הראשונה עוד לפני אני רואה את קצה המסילה. בלי ידיים.

משעמם לך? סרט מומלץ …

יש סרטים שהשתיקה יפה להם, בדרך כלל אלו סרטים שלא מעבירים את הצופה בהם דבר, לא סרטים טובים ולא סרטים רעים – כאלה שלא זוכרים ולא שוכחים. חסרי נוכחות.

סוג אחר של סרטים הם אלו ששווה לכתוב עליהם, שיוצאים מהם בתחושת מחוייבות, שחייבים להתריע ולהזהיר את האחרים שלא יעשו את אותה הטעות. היו כאלה עליהם כבר כתבתי בבלוג בעבר, כמו למשל, בעיניים של איימי (אני חושב שזה השם המדוייק אבל לא בטוח).

ויש את הסרטים עליהם אתה רוצה להמליץ, הייתה חוויה, היה מהנה, הכל עבד נכון. בדרך כלל זה לא קורה לי ממש, וכשזה כן קורה אז אני מבין מה מביא אדם לקולנוע ובעיקר את הגדולה של אנשי מקצוע מסויימים מתחום הקולנוע, שחקנים, בימאים, תסריטאים … יש שם מסר (כמעט בכל סיטואציה, בכל תמונה).

אחרי ההקדמה הקצרה שנרקמה כאן, אני שמח שהפעם (והבחירה לא הייתה שלי, אפילו לא הייתה התחשבות בתיאוריית הסרטים שלי שבתקופה האחרונה מתגלה כפחות מושלמת) הסרט היה מהסוג האיכותי יותר. רק ג'יגולו הוא סרט טוב! טוב ממש!

כדי שאתם, מי שלא ראה את הסרט, יפיק הנאה מקסימאלית מהסרט אני לא אכתוב עליו מילה וחצי מילה מלבד העובדה הבולטת שמדובר באוסף שחקנים מהשורה הראשונה – מוכשרים עם "תעודות" ומכך שאולם הקולנוע היה בין 80 ל 90 אחוז ריק (אולי בגלל היום והשעה שהיינו). סרט איכותי באמת.

אז… בלי לקרא את התקצירים השונים שבטח מסתובבים באתרי הקולנועים, בלי יותר מידי התלבטויות או שאלות, פשוט לכו לסרט ותהנו משעה וארבעים דקות של הנאה.

יוגה – מקום של אנשים מדהימים

ברור שיש כאלה שלא יסכימו, שיגידו דברים, שירתעו ויסתובבו אחרי כמה דקות, אבל (וזה אבל גדול) תרגול יוגה זה דבר מדהים.
בלי להתייחס לרבדים הרוחניים אליהם אני לא מתחבר ממש, עבורי הם כמו סיפורים שמישהו מספר לי (כאלה עם מוסר השכל או תובנות), אבל החלק הפיזי מאוד מדבר אלי מאוד כמו גם הפן החברתי.

 

אני חושב שכבר כתבתי שאני עושה יוגה בסטודיו בהוד השרון, סטודיו מקסים. לאט לאט מתחיל להכיר את האחרים שמגיעים ליוגה, המומחים והמומחיות, המתחילים והמתחילות, האמצעיים והאמצעיות. לכולם יש מכנה משותף איפשהו בגוף ובנפש (בלי לשפוט אם מדובר על דבר חיובי או שלילי, פשוט משותף .. אה …וגם אני שם).

 

אז רק רציתי לציין דבר אחד, מי שרוצה לנסות דבר טוב, או שמחפש/ת תחביב שיש בו מהכל, אני יכול רק להמליץ בחום על תרגול יוגה. וכשתגיע או תגיעי לשיעור הראשדן, תעשו את זה לאט ובעדינות, ותנו ליוגה את הזמן להיכנס לכם למערכת … יוגה מכילה אלמנטים פיזיים חשובים כמו גמישות, מודעות, הכרה בגבול היכולת, שיווי משקל כמו גם מאפשרת שקט ותנועה מתוך עמדה שאינה שופטת או משווה (לקח לי זמן להפסיק להשוות מי יותר גמיש או חזק) – פשוט מומלץ בחום.

אם אתם מגיעים להוד השרון, אז הנה קישור לסטודיו בו אני מתרגל יוגה, יוגה וקצב – יוגה בהוד השרון