שבוע שישי של אימוני המרתון הראשון שלי, מרתון טבריה הקרוב, ואני מרגיש מצויין. אתמול רצתי את המרחק המקסימאלי שרצתי עד כה אי פעם, 22 ק"מ, עשיתי את הריצה בזמן טוב יחסית (בקצב של 5:35 דקות לק"מ). וואו. ככל שהזמן עובר, המרתון מתקרב וההתרגשות מכל ריצה עולה. לפני
צפייה ישירה היא האפשרות שלנו כגולשים לצפות באופן ישיר בסרטים ובסדרות טלויזיה דרך האינטרנט, היתרונות הגדולים של צפייה ישירה – כשעושים צפייה ישירה באינטרנט לא צריך להתקין כלום במחשב. – בצפייה ישירה אין צורך להוריד את הסרט או הסידרה. – צפייה ישירה מאפשרת לכל אחד לבחור את הסרט או
יום הכיפורים עבר, צמתי והייתי בבית ההורים. השנה הצום היה יחסית קל, תחושת רעב מסויימת הופיעה לה רק לקראת סוף הצום, שעתיים לפני הסיום בערך, אחרי שניים שלושה קירקורי בטן עברה ולא חזרה. לא מבין את אלו ששולחים את ילדיהם לנסוע באופניים בכבישים אמנם אין הרבה כאלה, יחסית לעובדה שכל
שמעתי ברדיו משהו מאוד מוזר, בגלל שזה היה כל כך מוזר ולא הגיוני בפעם הראשונה ששמעתי בחצי אוזן הייתי משוכנע שאני מדמיין ושלא הבנתי את הפרסומת, בפעם השניה ששמעתי אותה הזדעזעתי. אני מקווה שאני אדייק, יכול להיות שאני טועה בנוסח אבל הרעיון הוא כזה: צבא הגנה לישראל מעוניין להפחית
מתוך הריצות המדהימות שאני עושה כהכנה למרתון טבריה יש לי מלא דברים נחמדים בראש, מלא! לפני שתי ריצות חשבתי על החיים, פתאום הבהירה לי מחשבה שבעצם היום אני הכי מבוגר שאי-פעם הייתי והכי צעיר שאני אהיה אי פעם, שתי אפשרויות לספר על המצב, שתי אפשרויות שנכונות תמיד ולכולם. איך
תמיד רצתי יום כן-יום לא, כל מה שקראתי אמר בגדול "הגוף מתחזק ביום שלא רצים !" אחרים אמרו לי לא לרוץ יום אחרי יום, כי מסת השריר קטנה "השריר אוכל את עצמו", אז למה בתוכנית האימון של המרתון רצים כמעט כל יום ? היום אני רץ די הרבה, בערך
זה כל כך כיף, אני נמצא כרגע ממש בהתחלת האימונים למרתון ומגלה שיש ערך לתוכנית אימון למרתון. לפני שהתחלתי עם תוכנית מסודרת לאימון למרתון פשוט רצתי כל יום שני (יום כן יום לא) את המקסימום שאני יכול, מה שקרה הוא שלא התקדמתי במרחקים, כל הזמן הייתי במאמץ גבוה, בשבוע האחרון
טוב, אחרי שנרשמתי בתחילת השבוע לריצת מרתון טבריה 2012 אני כולי אושר גדול. בלילות אני חושב וחולם על הריצה עצמה, על איך זה היה בהתחלה בזינוק, איך תוך כדי ואיך ב10 ק"מ האחרונים. כבר דיברתי עם חבר טוב וביקשתי ממנו שינסה להיות יכול לרוץ 10 ק"מ כדי ללות אותי בישורת
הריצה הזו היא דבר אחד כשהיא ללט מטרה ודבר אחר לגמרי כשהיא עם מטרה. מהיום שבוא נרשמתי למרתון טבריה הריצה שלי השתנתה לחלוטין. חלק מהשינוי הוא כזה שניתן להסביר, חלקו אני לא יודע אבל אני אנסה: שינוי טכני בריצה עצמה: – אני רץ ריצות ארוכות ביותר סבלנות ומהירות נמוכה
ככה בלי להרגיש, נכנסתי לבית הקולנוע ולסרט "יום אחד". למה בלי להרגיש? בלי להרגיש כי בדרך כלל אני לא הולך לסרטים עם עטיפה לבנה, סרטים עם עטיפה לבנה הם סרטים של בנות, סרטים שבוכים בהם, סרטים בלי יריות, סרטים בלי אלימות מינימאלית, סרטים שפשוט לא מעניינים. הסרטים שאני אוהב הם
