בעולם של היום כל אחד ואחת חשופים לכל כך הרבה מידע, כל הזמן, כל היום שלמוח שלנו יש רק את שעות השינה המעטות כדי לעבד את הכל, למיין ולסדר את הדברים. הטלפון שלנו שנמצא כל הזמן באון-ליין, הפרסומות הגלויות שהמוח מתעלם מהם באופן אוטומטי, הפרסומות הנסתרות שהמוח רואה ומנסה לפענח,
מידי פעם אני עושה קורס במשהו, משהו שמעניין אותי כדי להרחיב את הידע, כדי לפגוש חברה חדשים…. אז הדבר הבא שלי הוא קורס דיקור סיני. שנים רבות אני רץ, מידי פעם צריך לטפל בכאב כלשהו … שרירים, עצמות…כפות רגליים … כל מיני רצועות בעומס ותמיד תמיד עשיתי זאת עם פיזיוטרפיסטים
לאחרונה בדקתי מספר בתי ספר למאמנים אישיים, בודק בבילי כדי לעשות סוג של הסבה מקצועית או אפילו רק כדי לדעת קצת יותר. בחודשים האחרונים החלטתי שאני לומד משהו חדש כל שנה, משהו שלא בהכרח יהיה כלכלי או למטרת עבודה, בשנה שעברה עשיתי קורס של שלושה חודשים בתחום שלא קשור היה
בתקופה האחרונה אני מתאמן למירוץ חדש, רץ ורץ! כל מירוץ הוא הרפתקאה חדשה, פסגה חדשה, מטרה חדשה – כל מירוץ הוא זריקת אדרנלין ישירות למחזור הדם. אני מתאמן בפארק הירקון, עושה מאות קילומטרים בחודש (כמעט 400!) וזה חזק! הריצות שלי הופכות מהירות יותר, יעילות יותר, נכונות יותר .. יכולות הגוף
הקרון עולה ועולה, האויר הופך מעט דליל, הלחץ באוזנים משתנה – עננים מסביב … היי… חסר פס במסילה, חסר עוד פס, לא נורא הקרון עובר את הרווחים שנוצרו בתקתוק קטן ולא משמעותי ממש. סודה! עוד כמה מטרים וחסרים שישה פסים, משהו עקום שם … לא נראה משהו. בחריקה צורמת הקורון
כתבתי בבלוג כמה וכמה פעמים על הריצה שלי, איך היא התחילה (אז גם עדכנתי כל ריצה וריצה, שמנים /מרחק ריצה /קצב ריצה וכד') תקופה גם רשמתי את התזונה שלי, מה אני אוכל ביום יום ומה בימי ריצה. רצתי רצתי רצתי, ותמיד עשיתי את זה לבד. לא תמיד, אבל בהתחלה איכשהו
החיפוש הזה מתיש, אני חושב שיש שני אלמנטים בלתי פתורים אצלי: זוגיות ותחום עיסוק. שני אלו משמעותיים ביותר. כשאני בודק את עצמי וחושב על הסיבות למצב הזה, בו אני לא מגיע לנחת בשני תחומים אלו, אני לא רואה את האופק בשניהם אני רואה את הדימיון בין השניים. את המקום שלי
משהו פיזי קורה בזמן פרידה, משהו חזק שמקיף את הכל, שמאוד ממוקד. אצלי הוא בעיקר בבטן, ממש מתחת לסרעפת. שם מתקבלת וממתינה הפרידה, ממתינה להיספג במערכת. החודשים האחרונים היו מלאי פרידות, האיזור הזה שלי בגוף מקבל את כולן באותה צורה, באותו מקום אבל לא באותה עוצמה. זה פלא להרגיש
איכשהו החלטת להתחיל לרוץ, לא משנה אם הרעיון הגיע מתוך רצון להתמודד עם עודף משקל או כדי להחזיר לעצמך זמן איכות עם חברים/ משפחה /בן-בת זוג, לא חשוב אם המניע הוא בכלל פסיכולוגי עמוק כמו רצון להחזיר שליטה בחיים או בגוף או אפילו מתוך משהו תחרותי או הישגי. העיקר שהחלטת
אם תדעו שיש אפשרות לעשות אתכם יותר שמחים בלי לאכול/ לשתות או לצרוך מוצר כלשהו, מה תעשו? אם תדעו שאתם יכולים להיות חכמים יותר, יעילים יותר וממוקדים יותר ללא שימוש בדבר כלשהו ובצורה יחסית פשוטה ונעימה, איך תגיבו? יש אפשרות, מוכחת מדעית ובהישג יד של כל אחד. שעות שינה. נכון,
