איזה בעסה, אין לי שום דרך להביע את התסכול מהפציעה הזו. פשוט בעסה. עשיתי הכל לפי הספר, הכל ! ריצה מתונה מאוד, ריצה איטית חיסית למהירות שאני מסוגל לרוץ, תזונה נכונה לפני הריצה, תזונה נכונה אחרי הריצה, ג'לים תוך כדי ריצה כל 8 ק"מ, הקפדה על שעות שינה ומנוחה,
יש לי חודשים אינטרנסיבים נפשית בכל מה שנוגע לריצה, אני לא יודע אם עקבתם אחרי בעניין ועבור מי שלא (כמו שתמיד אומרים במהדורות החדשות שחוזרות וחוזרות וחוזרות על אותן כותרות מידי שעה כל ערב בטלויזיה), אני אתן את התמצית פה: – נרשמתי למרתון טבריה הקרוב, שמתקיים ממש בשבוע הבא,
אחרי לבטים קשים ויתרתי על המרתון, אני לא יכול לתאר את האכזבה ומפך הנפש, כמה שאני לא אפרט זה לא יספיק כדי להבהיר את המחיר הכבד שמלווה את הויתור הזה. אני מבין שככה זה, שנהגתי לא נכון כשרצתי מהר מידי את הריצה ההיא, שהגוף זקוק למנוחה עכשיו כדי להחלים. אז
אני רץ כבר די הרבה זמן, כמה שנים טובות, אתם יודעים ושותפים לדרך שלי לאהוב את הספורט הזה ולפתח אותו. עברתי שתי פציעות שהיו משמעותיות, הפציעה השניה שגרמה לי להפסיק לרוץ לשלושה חודשים הפכה אותי לזהיר מאוד בריצה, לא שווה להפסיד שלושה חודשי ריצה בגלל אימון יתר או בגלל עוד קילומטר
כואב לי כבר שבועיים, אולי אפילו יותר מזה. שריר הארבע ראשי ברגל ימין ממש מרגיש עייף, ברגל שמאל קצת פחות אבל גם מאותת לעומס. לפני בערך שבועיים רצתי בשישי 14 ק"מ (שישי מוקדם בבוקר) ולאחר מכן בשבת מאוחר לקראת הלילה 22 ק"מ, אחרי זה תחושת העייפות ברגליים גדלה והחמירה. התחושה
חזרתי ל]ני רבע שעה בערך, הגוף עדיין חם ואפילו טיפה מזיע עדיין, הרגליים עצמן בזמן הישיבה נחות ומעבירות תחושה חמה של עשייה והתקדמות. הריצה הייתה קשה לי, לא ברור לי בדיוק למה אבל יכול להיות ששרידי עייפות עדיין נוחכים אי שם בגופי מהריצה הארוכה שעשיתי ביום שבת האחרון, הריצה הארוכה
שבוע שישי של אימוני המרתון הראשון שלי, מרתון טבריה הקרוב, ואני מרגיש מצויין. אתמול רצתי את המרחק המקסימאלי שרצתי עד כה אי פעם, 22 ק"מ, עשיתי את הריצה בזמן טוב יחסית (בקצב של 5:35 דקות לק"מ). וואו. ככל שהזמן עובר, המרתון מתקרב וההתרגשות מכל ריצה עולה. לפני
במסגרת האימון שלי למרתון טבריה אני מבצע ריצות נפח, ריצות ארוכות, כל יום שבת. בגדול אני בשלב בו כל שבת אני מגדיל את המרחק בשני ק"מ, אתמול רצתי 17.5 ק"מ (הייתי אמור לרוץ 18 ק"מ), הריצה הייתה ממש כיפית למעט שני דברים: כאב בברך ימין וכאב בשריר התאומים ברגל ימין, שני
מתוך הריצות המדהימות שאני עושה כהכנה למרתון טבריה יש לי מלא דברים נחמדים בראש, מלא! לפני שתי ריצות חשבתי על החיים, פתאום הבהירה לי מחשבה שבעצם היום אני הכי מבוגר שאי-פעם הייתי והכי צעיר שאני אהיה אי פעם, שתי אפשרויות לספר על המצב, שתי אפשרויות שנכונות תמיד ולכולם. איך
תמיד רצתי יום כן-יום לא, כל מה שקראתי אמר בגדול "הגוף מתחזק ביום שלא רצים !" אחרים אמרו לי לא לרוץ יום אחרי יום, כי מסת השריר קטנה "השריר אוכל את עצמו", אז למה בתוכנית האימון של המרתון רצים כמעט כל יום ? היום אני רץ די הרבה, בערך
