מרתון ירושלים שלי

בחיי לא השתתפתי בהרבה מירוצים, אני אוהב מאוד את המיוחדים, את אלו שמשלבים יכולות ריצה עם הרפתקנות כלשהי. מירותי שליחים עושים לי את זה, מירוצים בשטח, מירוצים בחו"ל (עדיין לא יצא לי) … והשנה החלטתי שאני עולה לירושלים. נרשמתי למרתון ירושלים.

אמרו לי שזה אחד המירוצים הטובים ביותר בארץ, כמובן שהנופים המדהימים יחד עם מזג האויר המיוחד של העיר, הייחודיות והמיוחדות של העיר הזו … כשמשלבים את כל זה עם הריצה – האהבה הגדולה שלי, זה צריך להיות מושלם.

אז עשיתי מלא אימוני עליות (כתבתי עליהם בפוסט על אימוני עליות) עשיתי מלא ריצות ארוכות בגבעתיים ובמודיעין, עבדתי והכנתי את הכל לקראת המרתון בירושלים.

איפשהו בדרך יצא לי לפשל. ממש לפשל. רצתי כמה ריצות ממש מהירות שהעמיסו על הרגליים שלי קצת יותר מידי .. אז התעוררו כאבים שונים שלא חלפו ונשארו איתי, הריצות הארוכות שלי לא צלחו והייתי צריך לעצור אותן … תחושה של פספסוס מילאה אותי.

ככל שהתקרב המרתון ראיתי איך הוא חומק לי, לא הסכמתי. ניסיתי מסג'ים, עיסויים, לשבת על כדור טניס, לשנות נעליים, להחליף גרביים … לצחצח שיניים יותר פעמים, לשנות צבע בבגדי הריצה, להימנע מלדרוך על הפסים … הכל. לא עבד.

יום לפני המרתון החלטתי לעשות רק חצי.

כל מי שרץ יודע שזו החלטה קשה מאוד, השחרור הזה של הפנטסיה, של המטרה, של הדבר אליו התכוננת והשקעת הוא לא קל. מעטים באמת מצליחים לשחרר.

בבוקר המירוץ הגעתי למתחם בירושלים (בגן סאקר) וראיתי חגיגה מקסימה, חברים שפגשתי וידעו שאני הולך לרוץ את המרתון המלא כמעט ושברו את ליבי בכל שיחה… עמדתי איתן ולא זזתי מההחלטה על חצי מרתון. חצי מרתון בירושלים עדיף על כמעט מרתון ירושלים.

6:45, הולכים לקו הזינוק, ההתרגשות ממלאת אותי, מאה אחוזי הנאה.

למען אלו שעומדים לרוץ את המרתון, אני לא אכביר במילים ואשאיר לכם את ההנאה שבגילוי תוך כדי הריצה שלכם, מרתון ירושלים חייך אלי כל הדרך, המסלול נהדר ועובר בכל המקומות המרכזיים של העיר (רצתי ליד בחורה שגדלה ומכירה את ירושליים וקיבלתי שיעור מעלף על העיר ומקומות הבילוי של הנוער), המירוץ נוהל בצורה מקצועית, לא היה חסר כלום, מוסיקה וליצנים הופיעו מידי פעם כמו גם עליות וירידות שלא הפסיקו להגיע…

הייתי מוכן למרתון אז חצי מרתון היה לי קליל. קלולי !

רצתי חזק, הכל עבד מעולה, העליות בקטמון היו בשבילי מאמץ קל /בינוני .. וסיימתי את הריצה מאושר ומרוצה.

אז כן, מרתון ירושלים הוא מרתון חובה לכל מי שרץ, המסלול של חצי מתרון ירושלים מקסים ומאתגר אבל לא נוראי בכלל … מרתון חובה!

אימון עליות

אחד מאימוני ריצה החשובים ביותר הם אימוני העליות, מרבית הרצים (בעיקר אלו שבאים מהסיבות הלא נכונות) מאוד לא אוהבים אימוני עליות. כמובן בלי להכליל , אבל אם תפגשו רץ שמדבר ומשבח אימוני עליות, תדעו שזה אצלו בדם – ריצה אני מתכוון.

היתרונות של אימוני עליות:
1. אימון עליות הוא בעצם סוג של אימון אינטרוולים, הרווח הוא כפול – גם עליות וגם דחיפת הסח"ח כלפי מעלה.
סח"ח = סף חומצת חלב.
2. אימון עליות הוא גם סוג של אימון התנגדות – אימון כוח לרגליים.
3. אימון עליות משפר את טכניקת הריצה בכך שריצה בעלייה מחייבת את הרץ להרים רגליים, להרים ברכיים ולדחוף אחורה.

אימון עליות דוחף את יכולות הריצה לגבהים שלא הכרת, כיוון שתמיד יש מקום להתחזק ולחזק את הגוף, את הטכניקה, את הכושר האירובי והאנ-אירובי, אימון עליות כל כך מדהים.

איפה עושים אימוני עליות?

ובכן, אימון עליות נכון מתבצע בעליה, לפני האימון מומלץ מאוד לבצע חימום של קילומטר ריצה קלה (אפשר גם יותר מקילומטר אחד), אחרי אימון העליות גם כן, ריצת שחרור של קילומטר- קילומטר וחצי, לנקות ולאפשר לגוף להיפתר מחומצת החלב שהצטברה.

יש שלושה סוגי עליות:

עליות קצרות
עליה עד 200 – 250 מטר.

עליות בינוניות
עליה עד 300-350 מטר

עליות ארוכות
עליות של 500 – 700 מטר.

במהלך תקופת אימונים ועל פי המטרות צריך לשלב אימוני עליות בכל הסוגים, הדגש הוא הדרגתיות.
חובה לאפשר לגוף להתחזק.

אופן ביצוע אימון עליות

כאמור אימון עליות צריך להתחיל בחימום.
אח"כ חזרות של ריצה בעליה כאשר בסט הראשון צריך לרוץ ב70-80 אחוז מהכוח, בשאר הסטים להגביר עד 90 אחוז מהכוח ע"פ כמות החזרות הצפויות באימון.
לאחר האימון ריצת שחרור.

איפה אפשר לעשות אימוני עליות במרכז הארץ?

אפשר למצוא עליה בגבעתיים, יש הרבה אפשרויות לכל סוג אימון.
אפשר גם להרחיק עד למודיעין או חוף הרצליה.
אימוני עליות יכולים להתבצע גם בגבעת המופעים שבפארק הירקון או באיזור ראש ציפור בפארק.

בהצלחה!

תהנו !

דיקור סיני, הקורס הבא שאני אעשה לעצמי

מידי פעם אני עושה קורס במשהו, משהו שמעניין אותי כדי להרחיב את הידע, כדי לפגוש חברה חדשים…. אז הדבר הבא שלי הוא קורס דיקור סיני.
שנים רבות אני רץ, מידי פעם צריך לטפל בכאב כלשהו … שרירים, עצמות…כפות רגליים … כל מיני רצועות בעומס ותמיד תמיד עשיתי זאת עם פיזיוטרפיסטים שונים דרך קופת החולים או לפעמים גם באופן פרטי כשברקע אני עושה סוג של עיסוי כתחזוקה כללית לגוף .. פעם ב…

תמיד תמיד היו קולות שהפנו אותי לעדות דיקור סיני, מעולם לא הלכתי אבל זה עניין וסיקרן אותי. האם זה עובד, איך עושים את זה, מה זה בכלל דיקור סיני, על מה זה מתבסס … ועוד ועוד אבל מהבדיקות שעשיתי כל הכשרה בתחום היא מאוד ארוכה ולא כל כך מתאימה לי (להתחייב על 4 שנים עכשיו בשביל קורס העשרה זה הרבה יותר מידי זמן וכסף) ולאחרונה חבר שלי סיפר שנירשם לקורס דיקור סיני בבית ספר דר' סין שם יש הכשרה שמתאימה לי בול … תוך שנה, לימודים במרכז הארץ, לא נורא יקר (לא יותר יקר מכל הכשרה אחרת) ואפילו קיבלתי הנחה קטנה ….

מתחיל בקרוב … בטח אני אחלוק איתכם חלק מהדברים… איזה כיף לי 🙂
למי שרוצה גם לבדוק: בית ספר לדיקור סיני – דר סין

עקצו אותי :) לפנות לכולבוטק או לא?

אז אני רץ, רוכב ושוחה. שומר על כושר כמו כל מי שיש לו ראש בין הכתפיים, אז מה.
לפני כמה ימים יצאתי לאימון בפארק הירקון. רכיבה עם אופני הכביש שלי, בדרכי לפארק הירקון רכבתי על הכביש, בזהירות ותוך תשומת לב מירבית… ראיתי רכב שפונה אל הכביש בו רכבתי אז נצמדתי לצד ורכבתי ממש צמוד למידרכה. הרכב יצא לכיווני, הנהג ראה אותי ובסיבוב נתן גז! כשהחלק הקידמי של הרכב מתקרב במהירות לעברי הפלתי את עצמי על המידרכה ברגע האחרון… הבן זונה ניסה לידרוס אותי.

כשאני מתנתק מהאופניים ומתרומם, עוברים ושבים שראו את זה שאלו לשלומי, הייתי בסדר. למזלי הטוב.
הנבלה ראה את המהומה אז החליט לעצור ולהתבונן במראה. בן אלף זונות.

המשכתי.

הגעתי לפארק, למסלול הקבוע אותו אני אוהב, ועשיתי סיבוב קל, סיבוב יותר מהיר, ויותר … ואז, אחרי 10 ק"מ בערך, כשאני מפדל בסביבות 30 קמ"ש הרגשתי תחושת צריבה איומה ברגל, משהו שכמעט הפיל אותי מהאופניים, הרגל בערה לי.
עצרתי, ראיתי נקודה מדממת, עקצו אותי אוך כדי רכיבה!

הספיק לי להיום. רכבתי הביתה.

במהלך כל היום הרגל כאבה לי, משהו שאני לא מכיר מעצמי, תמיד זה עובר מהר. כאבה וכאבה, ויותר ויותר .. חשבתי שככה זה ושזה יעבור עד מחר.
אז זהו – שלא!
למחרת קמתי עם רגל של מישהו אחר … של הענק הירוק (רק בצבע שלי), זה התחיל להדאיג אותי אבל עדיין לא ממש…. בערב זה כבר עבר כל גבול. הלכתי למוקד.

על הדרך נתנו לי אנטי-טטנוס, ובסוף מרשם לאנטיביוטיקה למקרה שמחר יהיה יותר גרוע.
לא היה יותר גרוע אז לא לקחתי.
עכשיו הרגל חזרה למימדים שלה. מזל.

עקצו אותי תוך כדי רכיבה במהירות של 30 קמ"ש, איך? מי? למה?
אין לי מושג אבל אני אסע לאותו מקום כדי לברר … וכשאני אתפוס את זה שעקץ אותי זה יהיה מעניין לשנינו.

דילמת הסטיקר

אם את/ה רץ/ה, בטוח נתקלת בדילמת הסטיקר.

כמי שרץ ומידי פעם גם נוהג להשתתף במירוצים קצרים וארוכים, אני זוכה לקבל חולצות מעוצבות, כל מיני חטיפים חמודים, כדורים ותוספים מגוונים אבל הכי אני אוהב את הסטיקרים. מדליות אישיות להדביק ולהציג על חלקו האחורי של הרכב, טפיחה על השכם, תזכורת למסוגלות שלי .. איך שלא תקראו לזה ואיך שלא תראו את זה, ככה זה.

אז מגיע יום והרכב שנושא את שלל הסטיקרים מתישן וזמנו לעבור לבעלים חדשים מגיע. במקביל מגיע רכב חדש נקי מעבר מפואר של ריצה …. אז מתעוררת הדילמה, דילמת הסטיקרים.

– האם להעביר את הסטיקרים מהרכב הישן לרכב החד?
האם להזמין סטיקרים חדשים לרכב החדש?

או … האם כל רכב ראוי שיציג את ההישגים שהושגו בתקופתו בלבד?
אז מתחילים מסע סטיקרים חדש עם כל החלפת רכב.

מצד אחד, לא פשוט להיפרד מהמדליות, מהעוצמה שבתזכורת. אבל פינוי של הישגים ישנים יאפשר מקום לחדשים להגיע, לפסגות חדשות להופיע באופק.

עוד לא החלפתי את הרכב, ולא בגלל הסטיקרים.

אז…למכירה:
פיזו 307 שנת 2004,אוטומטית, גג נפתח, במצב מצויין,
מטופלת רק במוסך מורשה (הילוך שישי), 174000 ק"מ, יד שלישית מרץ למרחקים ארוכים.
מגיעה עם סטיקר הר לעמק, סטיקר תנ"ך תש"ח, אופציה לסטיקר מרתון ת"א (לא הודבק בעקבות הרצון להחליף רכב).

מלא קילומטרים

בתקופה האחרונה אני מתאמן למירוץ חדש, רץ ורץ!
כל מירוץ הוא הרפתקאה חדשה, פסגה חדשה, מטרה חדשה – כל מירוץ הוא זריקת אדרנלין ישירות למחזור הדם.

אני מתאמן בפארק הירקון, עושה מאות קילומטרים בחודש (כמעט 400!) וזה חזק!
הריצות שלי הופכות מהירות יותר, יעילות יותר, נכונות יותר .. יכולות הגוף מתחדדות

למדתי שאת האימונים אפשר לעשות לבד, לפי תוכנית מהאינטרנט ואפשר לעשות בקבוצת ריצה עם מאמן מקצועי לריצה ובעל הכשרה.
ההבדלים גדולים בין אחד לשני, לרוץ מאות קילומטרים בחודש יכולה להיות חוויה מדהימה לאחד ומאוד משעממת לאחר, אבל ההבדל המהותי הוא הסיכון בפציעת ספורט. לכאורה כל אחד ואחת יותדעים לרוץ אבל בפועל, כשמדובר בעומס שהולך ומתגבר על הגוף, כל טעות קטנה יכולה להיות קריטית ולמנוע את ההשתתפות במירוץ. ש הבדל מעמשותי עבור מי שמשקיע זמן, מאמץ וכסף ובסופו של תהליך נשאר בבית לראות את הפייסבוק של המירוץ.

אני מתאמן בקבוצה, מתאמן לבד, מתאמן ולומד טכניקות ותזונה נכונה והולך ומתחזק מידי שבוע.

רצתי רצתי רצתי ו… המשכתי לרוץ

כתבתי בבלוג כמה וכמה פעמים על הריצה שלי, איך היא התחילה (אז גם עדכנתי כל ריצה וריצה, שמנים /מרחק ריצה /קצב ריצה וכד') תקופה גם רשמתי את התזונה שלי, מה אני אוכל ביום יום ומה בימי ריצה. רצתי רצתי רצתי, ותמיד עשיתי את זה לבד. לא תמיד, אבל בהתחלה איכשהו יצא לבד.

לא הייתי צריך מוטיבציה ממקור אחר (קבוצת ריצה), היתה לי מוטיבציה לרוץ מתוך ההנאה מהריצה עצמה.
לא הייתי צריך מטרה כדי לרוץ, המטרה היתה הריצה עצמה.
לא הייתי צריך להרגיש בשליטה מול עצמי או מול הגוף שלי, הייתי בשליטה.
מאז ומתמיד רצתי מתוך הנאה.
לא חשבתי על קבוצת ריצה ולא על היתרונות האדירים בריצה בקבוצה, פשוט רצתי. רציתי לרוץ.

לפני כמה שנים בודדות התחלתי להתאמן בקבוצה, מאז הריצה שלי כבר לא אותה ריצה. אלא ריצה פי אלף (ואולי אפילו יותר). היתרונות הגדולים של הריצה בקבוצת ריצה באו לידי ביטוי אצלי באופן מידי, מלבד הסגנון ריצה שלי, נקודות הייחוס שפתאום צצות, החברויות שנרקמו גיליתי על עצמי דברים חדשים (ועדיין מגלה עוד ועוד), אז אני רוצה להציף עבורכם כמה נקודות לטובת ריצה בקבוצת ריצה, ככה להתחלה (בטח יהיה עוד בהמשך):

קבוצת ריצה מצויינת כדי להתחיל לרוץ (גם אם נמצאים במצב של הליכה)
– קבוצת ריצה היא בעצם קבוצת חברים בעלי מכנה משותף (לא תאמינו כמה משותף יש בין אלו שרצים ואלו שרוצים לרוץ)
– קבוצת ריצה מלאה בידע וניסיון ועשרות אלפי ק"מ של דרך … וכל זה זמין עבור כל אחד ואחת מחברי הקבוצה
– קבוצת ריצה מלאה בידע בכל עניין פציעות הספורט ובעיקר במניעתן (רק זה חוסך עוגמת נפש והרבה כסף)
– קבוצת ריצה תמיד תגיע למטרה שהציבה
– קבוצת ריצה היא מקור לעוצמה וכוח עבור כל אחד מחברי הקבוצה

למה בכלל לרוץ (הרבה שואלים, גם אלו שרצים לפעמים שואלים) הריצה היא גם כלי להשיג יעדים:

– שיפור איכות החיים
אשר מתבטא באופן כמעט מידי על ידי ריצה.

– שיפור מצב הגוף
הגוף מתחזק, הרגליים, הידיים, הלב הכל ….

– הרמת מצב הרוח
דברו עם כל מי שמסיים ריצה ותראו, במהלך הריצה הגוף משחרר אנדורפינים אשר משפיעים באופן ישיר על מצב הרוח ובכלל המצב הנפשי.

– אפשרות לזמן מנוחה נפשי במאמץ גופני
אין מחשב, אין מיילים, אין טלויזיה, אין חדשות, אין משימות מלבד אחת … לרוץ.

– העלאת הבטחון העצמי
אחרי מספר אימונים כבר אפשר להרגיש את זה, התפיסה של הרץ /רצה את עצמם משתנה ומשתפרת פלאים.

– חיטוב הגוף, אין צורך לפרט
הגוף מתכנס ומתחזק והופך לחזק וחטוב.

אז עבור מי שגר במרכז, קבוצת ריצה מומלצת שמיועדת לכל הרמות (קבוצות נפרדות לרצים ולאלו שעוברים מהליכה לריצה), אפשרויות לאימונים אישיים ולאימון מרחוק (יצירת תוכניות אימונים + פיקוח על יישום התוכנית ללא פגישות שבועיות), Easy-Run פועלת במרכז, עיקר האימונים מתבצעים בפארק הירקון שבת"א.
מי שמחפש קבוצת ריצה בפארק הירקון מוזמן להכיר ואפילו להתאמן פעמיים ללא תשלום וללא התחייבות

הנבטה של עדשים ירוקות

איפה אפשר למצוא מאגרים של ויטמינים, בריאות בהישג יד ואנרגיה בריאה לגוף? אני רץ, רץ יחסית הרבה, פעילות פיזית ובכלל גוף האדם בצורה הבסיסית שלו דורשים מאיתנו כלים לעבודה. מאגרי אנרגיה מגוונים שמאפשרים לגוף לפעול בתצורה תקינה.

בימים אלו יש המון מוצרים, רובם יקרים, חלקם בכלל אינם טבעיים (מעשה ידי אדם). קמפיינים שיווקים מוכרים לנו כל מיני קישקושים בתוך קופסאות פלסטיק, שקיות מקושטות בלוגואים יפים, פונטים מיוחדים וקידומי מכירות אינטנסיביים בכל פינת רחוב.

אבל, אם רוצים לאכול בריא, אם רוצים באמת לתת לגוף את מה שהוא צריך לקבל, אפשר גם בזול, בצורה פשוטה והכי טריה שיש.

בתקופה הקרובה אני אשתף אתכם בתגליות פשוטות שכל אחד ואחד יכול ליישם בכל תקציב, במאגרי אנרגיה שנכונים לגוף שלכם.

היום.

הנבטה של עדשים ירוקות

העושר שהגוף שלך יקבל כשתאכל 100 גרם של עדשים ירוקות מונבטות מצויין ומגוון.

עדשים – הרכב קלורי:
חלבונים: 25.0% פחמימות: 59.2% שומנים: 2.2% מתוכם שומן רווי: 0.4% קלוריות: 345

הרכב ויטמינים ב100 גרם עדשים :
A: 58
B1: 0.5
B2: 0.1
B3: 1.5
B5: 0.3
B6: 0.4
C: 1.7

הרכב מינרלים ב100 גרם עדשים:
נתרן: 7
מגנזיום: 72
ברזל: 7.6
סידן: 41
אשלגן: 578

סיבים תזונתיים: 10.8
בטא קרוטין: 35
זרחן: 294
אבץ: 3.9

איך מנביטים עדשים ירוקות?

1. משרים את העדשים למשך 24 שעות:
מכניסים את הכמות הרצויה לכלי עמוק וממלאים במים מהברז.
לאחר כ 12 שעות מחליפים את המים (מסננים את העדשים, ממלאים מים חדשים).

2. לאחר 24 שעות במים:
מעבירים את העדשים למסננת, שוטפים אותם, משאירים במסננת ומכסים במגבת.

3. מידי כמה שעות, שוטפים את העדשים, קצת מערבבים אותם במסננת, מכסים במגבת.

4. לאחר 48 שעות בערך, אפשר לראות את האוצר התזונתי מוכן.

זהו, יש לך עדשים מונבטות.

הנבטת עדשים ירוקות

איך אוכלים עדשים מונבטות?

 

  • ככה … פשוט כנישנוש בין ארוחות.
  • בתוך סלט.
  • אפשר כתוספת למרק (בחורף).
  • למנות מוקפצות.
  • ועוד ועוד …

אם יש לך רעיונות נוספים, אפשר לחלוק אותם כאן בתגובות שלמטה:

מתחילים לרוץ? כמה דגשים לפני הנעליים

איכשהו החלטת להתחיל לרוץ, לא משנה אם הרעיון הגיע מתוך רצון להתמודד עם עודף משקל או כדי להחזיר לעצמך זמן איכות עם חברים/ משפחה /בן-בת זוג, לא חשוב אם המניע הוא בכלל פסיכולוגי עמוק כמו רצון להחזיר שליטה בחיים או בגוף או אפילו מתוך משהו תחרותי או הישגי. העיקר שהחלטת להתחיל לרוץ.

עכשיו צריך לעצור.

יש מספר שאלות עליהן צריך לענות לפני שמתחילים, דווקא מכיוון שריצה היא דבר שנתפס כפעילות כל כך פשוטה וקלה לביצוע, פעילות טבעית (הרי אומרים שנולדנו לרוץ), פעילות זולה באופן יחסי שלא דורשת תכנונים והכנות מיוחדות… אז זהו. זה תלוי.

הדבר הראשון שצריך לברר עם עצמך הוא, מה המטרה, מה אני רוצה לקבל מהריצה?
כיוון שיש הרבה סיבות להתחיל לרוץ, יש גם הרבה דברים שרצים מצפים לקבל מהריצה, אם זה ירידה במשקל אימוני הריצה נראים בצורה אחת, אם מדובר ברצון חברתי או בריאותי האימונים יראו אחרת. יש אפשרות כמובן להתחיל מתוך רצון להשיג דבר אחד ובדרך לשנות את המטרות … ולהתפתח עם הריצה.

הדבר השני הוא למצוא את הדרך הנכונה והבטוחה כדי להשיג את המטרה. בהתאם לדברים שהגדרת לעצמך מייצרים את הדרך הנכונה ביותר כשלוקחים בחשבון אותך, את לוח הזמנים שלך, את היכולות הפיזיות שלך, את נקודת הפתיחה שלך וכד'.
תוכנית אימוני ריצה שמותאמת לך ולמטרות שלך תהיה המסלול הבטוח והמהיר ביותר להשגת המטרות, גם אם היעד הוא חברתי והריצה מוגדרת עבורך כתחביב.

כמי שעומד להתחיל לרוץ יש לפניך שלוש אפשרויות עיקריות, לכל אחת יתרונות וחסרונות:

הראשונה, פשוט להתחיל לרוץ:
יש לך נעלי ספורט (אם לא אז יש בכל חנות נעלי ספורט הרבה כאלה), מכנסיים וחולצה מתאימים. פשוט לובשים את פרטי הלבוש, יוצאים לאיזור שנעים ובטוח לריצה ומתחילים. מרבית הרצים שמתחילים עושים את זה ככה.
היתרון הגדול הוא שאין צורך להתחייב לזמן מסויים והפעילות לא כרוכה בתשלום. זה נוח.
אבל, כמו שרבים מהרצים מתחילים ככה, הרוב הגדול מפסיק את הריצה אחרי פעמיים שלוש, זה קורה מכל מיני סיבות וזה פספוס גדול עבור מי שרוצה לרוץ והדרך שבחר פשוט מוציאה אותו מזה. חלק נוסף מהרצים נתקלים בבעיות בדרך בצורת כאב שמופיע, חוסר התקדמות לקראת המטרה, חוסר בידע ושאלות שצצות בדרך, סיבות אלו ועוד גורמות לאחוז נוסף מאלו שהתחילו לרוץ לעצור ולהפסיק.

דרך נוספת היא באימון קבוצתי:
מצטרפים לקבוצת ריצה שנוחה מבחינת שעות ומיקום (אפשר שהפעילות תהיה בבקרים או בערבים, ליד הבית או בסביבת מקום העבודה) ומקבלים הדרכה כללית, הכוונה ודחיפה קבוצתית. הכלים שנמצאים ברשותך כאשר אתה רץ בקבוצה הם אדירים, אלפי ק"מ של ניסיון בריצה עומדים לרשותך, מדריכים שעברו את הכאבים והפתרונת ידעו איך לאבחן כאב ולהדריך לקראת פתרון אופטימאלי (אפילו מילה אחת יכולה להספיק במקרים מסויימים), סבירות גבוה שמי שמתחייב בינו לבין עצמו ובינו לבין קבוצת ריצה יעבור את כל האתגרים שבדרך ויתמיד בריצה.
החסרון בקבוצה הוא שבמהלך האימונים יש מספר משתתפים ככה שהמשוב מהמדריך מתחלק בין כולם, דבר נוסף הוא שעות ואופי האימונים מוכתבים למתאמנים והעובדה שחברות בקבוצת ריצה יכולה לעלות בין 150 – 500 ש"ח לחודש.

והדרך השלישית ואחרונה היא ביצוע אימוני ריצה אישיים באמצעות מאמן אישי:
אימוני ריצה שמתוכננים על ידי מאמן אישי יהיו מתאימים בול לצרכים שלך, ללו"ז שלך ולמטרות שלך. ההתקדמות תהיה טובה ומהירה יותר והפיקוח על דברים כמו סגנון ריצה, יכולות ומשאבים (גישה לחדר כושר או למדרגות במשרד), העבר הספורטיבי שלך ועוד ועוד.
בתוכנית אימונים אישית ופיקוח אישי הדרך בטוחה ומהירה יותר לתוצאות (כמובן כל עוד המתאמן או המתאמנת מחוייבים לתוכנית ועובדים עם המאמן בצורה תקשורתית), טווח המחירים למאמן אישי לריצה נרחב ורחב מאוד, כמו גם שיטות האימון (למשל: יצירת תוכנית אימונים ואימון משותף אחד לשבועיים יהיה פתרון לתקציב נמוך וידרוש מהמתאמן קצת יותר משמעת לעומת שלושה אימונים שבועיים משותפים של מאמן הריצה והמתאמן).

71

 רוב האנשים יתייחסו למספר 71 בשיווין נפש, סתם מספר, נמוך מ 72 וגבוה מ70. כן, גבוה מ 70!!
וכשנצרף למספר את ראשי התיבות קמ״ש, גם אז לא ישתנה דבר … 71 קמ״ש היא מהירות בה כמעט כל אחד מתחיל להתנסות ולחוות ממש מגיל שלושה ימים, בדרך מבית היולדות לביתו בפעם הראשונה.

אז למה לכתוב את הפוסט הזה, ובכן, היום עברתי 70קמ״ש בפעם הראשונה. לא ברכב, לא באוטובוס, לא ברכבת – עברתי 70 קמ״ש ברכיבה באופניים!

ויכולתי עוד, שזה משהו ענק, נתתי ברקס קטן כדי לוודא שהאופניים באמת יגיבו לפני הסיבוב שמתקרב אלי במהירות גבוה. חוויה אדירה!

אחרי הירידה יש עליה, מקבל את העליה, האופניים יורדים למהירות מינימום ואני מסובב את הדוושות בכוח, סיבוב ועוד סיבוב, סיבוב ועוד סיבוב. מסתבר שהתקרבתי למשהו ששיך לעיט שהיה באיזור, לא מצא חן בעיניו וזה העביר את המסר בצורה ברורה. כמה קריאות קולניות ויעף תקיפה ללא מגע מעל הקסדה הצבעונית שלי…

כבר יצא לי לברוח מכלבים (גם מאלו שהולכים על ארבע, כדי להיות הוגן עם אלו שהולכים על ארבע – אחד הצליח לתפוס אותי), גם מפיל יצא לי לברוח, ברחתי מחתולת מיוחמת ומעוד כל מיני. פעם ראשונה שכל המאמצים היו כדי לברוח מיצור עם כוונות שגם עף, כלי טייס ועצמתי וחזק שמגיע מהאוויר… עליתי את העליה הזו כל כך מהר – לא ידעתי שזה אפשרי בעליה כל כך חדה. אז אפשר.

71 קמ״ש, ליתר דיוק 51 שניות לקילומטר! זה הרף החדש שלי!
(למען הסר ספק, הרכיבה הייתה בכביש ללא תנועה)